מחקר השוואתי של דמות הקורבן בשני מחזות מלחמה של חנוך לוין.
שני המחזות בודקים מלחמות שונות: מלחמת יום כיפור (שיץ), ומלחמת לבנון (הפטריוט), ולוין מביע בהם גישות שונות לדמות הקורבן כפי שהוא צופה בחברה הישראלית ובתהפוכות שהביאה כל מלחמה.
הפטריוט קברט עשוי היטב החידוש של חנוך לוין במבנה של הקברט "הפטריוט" ביחס לקברטים האחרים הוא במבנה. בעוד בקברטים האחרים שלו, הקשר בין הקטעים הוא אסוציאטיבי, במחזה "הפטריוט", ישנו מבנה עלילתי. את "הפטריוט" מוביל קו ליניארי קוהרנטי המספר את סיפורו של עשת להב אשר מנסה להגר לאמריקה, ונכשל בכך עקב גיוסו למלחמה. למעשה המבנה העלילתי של "הפטריוט" רחוק מלהיות מבנה "טוב", כלומר הקשר בין הסצינות רופף ברמת העלילה, וכוחו בעיקר בקשר הרעיוני בין הסצנות. כלומר- העלילה עצמה אינה מספקת סיפור של ממש, משום שמעשים שעובר הגיבור לא מובילים לשום מקום, החל באקספוזיציה, אשר היא תלושה מכל סיפוריות, והיא רק חלק מתכנית טלוויזיה,  הניסיונות של להב להשיג מטרות שונות- ויזה, נחלה ודולרים (שהם דווקא מהלכים שיש בהם היגיון בינם לבין עצמם בסדר זה), סיפור גיוסו של להב למלחמה, ועד לתמונה הבלתי ארצית כלל של מפגש להב עם אלוהים. לכל אלו מתווספות תמונות שאין להם דבר עלילתי עם סיפורו של להב כגון השיחה בין שר החוץ לשגריר האמריקאי והשיחה בין ראש העיר הערבי למושל. בנוסף לזאת כל סצנה הינה אפיזודית ועומדת בזכות עצמה. על אף היותו רופף, המבנה של המחזה כעלילתי חשוב, משום שהוא מצייר כמכלול את דמותו של גיבורו עשת להב. הגיבור אשר מצטייר באפיזודות שונות כפי שנראה: פעם כקורבן ופעם כמקריב, הוא אותו גיבור, ועל כן, למרות שכל כל אפיזודה נגמרת, הדעה שנוצרת על הגיבור, להב, הינה מצטברת ומורכבת.
השאלה הנשאלת לגבי קברט זה היא מי הקורבן, ובעיקר עלינו לשאול זאת לגבי להב עשת לנוכח מעשיו.
יוחאי אופנהיימר  מציע דגם של ניגוד בין הסאטירה המקובלת בארץ בתקופה המקבילה לחנוך לוין והמקדימה לבין הסאטירה של חנוך לוין עצמו. את הסאטירה הארצישראלית מכנה אופנהיימר במושג "סאטירה מענישה", כלומר סאטירה שמושא לעגה הוא נתפש על ידי הקהל כלא אהוד ותפקידה ללעוג ולבזות למושג הביקורת. מבחינה זו הפתיחה של הקברט "הפטריוט", יש בה הרבה מהסאטירה המענישה המקובלת, וכפי שנראה, זו הופכת כלי בידי חנוך לוין ליצירת סוג אחר של סאטירה. התמונה הראשונה של ה"פטריוט" נקראת "חיים שכאלה", והיא מבוססת על תכנית של הטלוויזיה הממלכתית הנושאת שם זה. תמונה זו נשענת על העקרונות של סאטירה מענישה, משום שיש בה הרבה מהפרודיה. התכנית המקורית "חיים שכאלה" יזמה מפגשים בין גיבור שנבחר בכל תכנית לאישים חשובים בחייו, והייתה מקור למפגשים מרגשים. המבנה של פרודיה על תכנית מסוג זה של תכנית שנכשלת משום שהמפגשים היזומים הם מקור לצרות, ובכך נוצרת סוג של קומדיית מצבים. בנוסף לכך וזו הנקודה החשובה יותר- הקונפליקט המרכזי המוביל את הסצנה מושתת על נושא שהוא מקור קלאסי לסאטירה מענישה בארץ- ה"תחמנות" הישראלית, אשר בד"כ בסאטירה העברית מקבלת מידת מה של סלחנות. הוכחה  לזאת אנו רואים רבות אצל צוות "הגשש החיוור", דוגמאת המערכון "המכונית המגויסת" שבו אזרח אשר מכוניתו גויסה לצה"ל בא לבקש את מכוניתו חזרה, ומגלה כי חלקיה הוצאו החוצה לצורך שימושם של אנשי צבא כפריטי מותרות, ולא לצורך מבצעי. במערכון זה ה"קורבן" נלעג במידת מה משום שנפל בפח של תחמנות. יש מידה רבה של רחמים שהקהל מסוגל להראות כלפי אלו שפגעו בו, משום שזהו מאפיין צברי של לתחמן איפה שאפשר.
גם התמונה של "חיים שכאלה" ב"פטריוט" מציגה סוג דומה של קורבנות. להב עשת נופל קורבן לשחיתויות של אחיו וחברו רייכמן, אשר לא רק עושקים אותו, אלא גם מצליחים לתרץ את מעשיהם במצח נחושה, ולהציג את להב ככפוי טובה.   המבנה המוסרי של החברה הישראלית שלפיו ישנה מחילה ל"תחמן", והאשמה כלפי ה"פראייר" הוא זה שמתוכו ייוולד להב ה"מאנייק" בהמשך. החברה היא זו שדוחקת בלהב לחפש את דרך השחיתות. אך להב אינו רק קורבן תמים בתמונה זו. כבר עולים רמזים כי להב עצמו תחמן: ראשית- גם בנו של להב נוהג כלפי אביו בתחמנות, כך שאין זה רק החינוך שלהב מקבל מהחברה, אלא גם החינוך שלהב מציג כלפי הבית, ושנית להב מתחמן בעצמו כאשר הוא מציג את עצמו כקורבן יותר ממה שהוא בתלונות שלו שהן ללא ספק מוגזמות על מצבו הבריאותי והפיננסי.
פתיחת המחזה מציגה עם כן קורבן של מעשה שהוא לפי החברה מקובל, אך נראה בהמשך כי חנוך לוין מציג למעשה זה השלכות קשות ארוכות טווח של שחיתות, העדר ערכים ותאוות בצע.
התמונה נגמרת כאשר להב מכריז "אין כבר מקום אחד שאדם ישר יכול לפתוח בו חנות מבלי שיגנבו לו את הביצים?! רבותי- אני מהגר מכאן לאמריקה." הפתרון הקיצוני לסצנה משעשעת הוא "מאולץ" (לפי הגדרתו של מסעוד חמדאן)  באופן כזה שדמותו של להב מוצגת כבלתי מורכבת מבחינה פסיכולוגית- התמונה הקצרה הינה מיקרוקוסמוס של מה שהיה יכול להיות חייו של להב שבהם עקב שורת מקרים מצערים החליט להב לרדת מהארץ. אך הסצנה מביאה בפנינו רק את התוצאות של התהליך על דרך ההגזמה, ואין בה מניעים פסיכולוגיים כלל.