תוכן עניינים
הקדמה  2
פרק א' – קזואיסטיקה  3
פרק ב' – הפתרון של קאנט על פי בק  6
פרק ג' – סיבתיות הכרחית או סיבתיות בלתי הפיכה  11
סיכום  20 ביבליוגרפיה  21
נספח  22
לקראת אמצע המאה ה-18 וליתר דיוק לפני 266 שנים עורר פילוסוף סקוטי אלמוני למדי באותה תקופה את אחת מן הבעיות הגדולות, והמורכבות ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. ספק רב אם בעיה זו הייתה עולה לדיון אלמלא הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט היה שוכח לאזכר את דיוויד יום כמי ש"העיר אותו מתרדמתו הדוגמתית".
אך מכיוון שהבעיה עלתה לבסוף ניסו פילוסופים טובים יותר ופחות, להתמודד עם הבעיה אותה העלה יום. אך כפי הנראה הניסיון המוצלח ביותר שייך לעמנואל קאנט. בדיון זה אנסה לשחזר את הניסוח המקורי של בעיה זו בפרק א'. לאחר מכן בפרק הבא אציג את עיקר הפרשנות של הפילוסוף לואיס וייט בק לפתרונו (האנלוגיה השנייה) של קאנט לבעיה זו. ולבסוף אציג את הביקורת של הפילוסוף ג'יימס ואן קליב על פרשנות זו, ואנסה לטעון כי ביקורת זו אינה ביקורת ראויה.
הרעיון המרכזי השזור לאורך כל דיון הוא האופן בו מוגדר מושג הסיבתיות אצל כל אחד מהפילוסופים המוזכרים כאן. מכיוון שעיקר הדיון עוסק באופן בו מוגדרת הסיבתיות רוב הדיון יעסוק באופן ספציפי בהגדרה זו. לצערי רוחב היריעה אינו מאפשר לעסוק במאפיינים נוספים של הבעיה, אך לדעתי מושג הסיבתיות הוא העיקרון המרכזי סביבו נבנה הפתרון לבעיה וממנו ניתן ללמוד גם על יתר המאפיינים.