מטרת המחקר:
 לבחון ולנתח את נאומי התגובה של מנהיגי שתי המדינות החזקות ביותר בעולם, ג'ורג' בוש וטוני בלייר, אשר פתחו במלחמה בעיראק תוך שימוש בטיעונים שבדיעבד התבררו ככוזבים. המטרה היא לזהות את סוגי האמצעים הרטוריים והדמגוגיים שנמצאו, וכך לבנות פרופיל לרטוריקה של תגובה לביקורת ציבורית על רקע מלחמתי.
פתיח:
שני מנהיגי המעצמות הדומיננטיות בעולם המערבי, טוני בלייר וג'ורג' בוש, שיצאו למלחמה נגד עיראק, נמצאים במתקפה מבית וגם מבחוץ, על כך שחלק מהנימוקים הרטוריים והדמגוגיים באמצעותם ניסו לגייס את דעת הקהל טרם המלחמה נתבררו כחסרי בסיס עובדתי. כנגד בלייר הועלו טענות שהוא דרש משירותי הביון לייצר דוחות שיתאימו להצדקת המלחמה. גם לגבי בוש שבנאומו לאומה טען כי מידע מודיעיני שהתקבל מבריטניה, שסדאם רכש אורניום באפריקה, בדיעבד הטיעון התברר כמפוברק. שני המנהיגים נדרשים כעת להגן על טיעוניהם הלא מבוססים מלפני המלחמה. דווח שבאנגליה הכסא של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, מתנדנד עקב הכישלון המודיעיני טרם המלחמה והאפשרות שהלעיט את הציבור ברטוריקה מוטעית. בארה"ב מתנהלות ועדות חקירה וראש ה CIA-לקח אחריות על הטעויות והתמיכה בבוש יורדת.  שני המנהיגים עומדים בפני אותו אתגר ושניהם תחת אותה אש צולבת, אבל אופן תגובתם מורכב מפקטורים שונים כגון:  הכושר הרטורי האישי, כריזמה, כושר מנהיגות, מוניטין, המבנה הפוליטי והרקע לפיו פועלים, המבנה הפרלמנטרי, אופי הציבור  (אירופאים, אמריקאים). לאחר "הניצחון" במלחמת עיראק, נראה לרבים כי הרטוריקה של הדגשת סכנת ה – "WMD",    (Weapons Of Mass Destruction) –  נשקים להשמדה המונית, הייתה בעצם דמגוגיה זולה. התברר כי היא אינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים של אמינות אשר ניתן לצפות ממנהיגי המדינות הדמוקרטיות, החזקות והמשפיעות בעולם.  כעת, השתנו היוצרות. במקום לנסות לשכנע את הציבור בנחיצות לצאת למלחמה בעיראק, מוטל על המנהיגים, ראש ממשלת בריטניה- טוני בלייר, ונשיא ארה"ב- ג'ורג' בוש, להגיב על הביקורת הלגיטימית שצצה, במטרה להשיב את אמינותם שהתערערה. יש לציין כי במסגרת הניסיונות המאסיביים לשכנע את דעת הקהל המקומית בפרט, ובעולם בכלל, בצדקת המלחמה, רוה"מ בלייר טען שלעיראק יש WMD המוכנים לשיגור תוך 45 דקות, והנשיא בוש טען שנתגלה כי סדאם חוסיין רכש אורניום מהמדינה האפריקנית ניז'ר.  שני המנהיגים עומדים בפני אותו אתגר ושניהם תחת אותה אש צולבת, אבל אופן תגובתם מורכב מפקטורים שונים כגון:  הכושר הרטורי האישי, כריזמה, כושר מנהיגות, מוניטין, המבנה הפוליטי והרקע לפיו פועלים, המבנה הפרלמנטרי, אופי הציבור  (אירופאים, אמריקאים).  שאלותיי הן: האם כריאקציה לביקורת שעלתה יכלו בלייר ובוש להמשיך ולנקוט באותן טכניקות ומניפולציות בהם השתמשו טרם המלחמה? מה הייתה תגובתם בפועל? האם מבחינה רטורית תגובתם הייתה אפקטיבית? אלו אופציות של תגובה וביקורת עמדו לפניהם והאם היה עדיף לנקוט בטכניקות אחרות? בין השאר ינותחו ההבדלים בין שני המנהיגים בלייר ובוש מבחינת הגורמים המשפיעים על אופי תגובתם, החל מהבדלים אישיים, הבדלים באופי הציבור (האמריקאי והבריטי), הבדלים בציפיות הציבור לסגנון התגובה (על רקע משברי אמון בעברם של האומות השונות) וכד'.
במאמר "פסיכולוגיה של הקהל" ניסה הכותב להקנות לדובר העומד בפני קהל כלים לשכנוע על מנת להיות רלבנטי ואפקטיבי.
הכותב מציע לדובר לחקור מראש מהם המאפיינים של הקהל ולהתאים את עצמו מבחינת המסר, תוכן וסגנון הגישה והטקטיקות. אני אשאל את השאלה, בהנחה שבלייר ובוש מכירים את התוכן הכללי של הרעיונות במאמר זה, האם אכן פעלו בהתאם להצעות העולים במאמר זה.
במחקר זה תועלה השערה שהמנהיגים בוש ובלייר גלשו בתגובתם לביקורת שהועלתה נגדם אחרי  פתיחת המלחמה, מרטוריקה צרופה לדמגוגיה בוטה.
לאחר שאנתח את נאומי המנהיגים בתקופה שלאחר הכרזתו של הנשיא בוש, ב- 1/5/03 שעיקר המלחמה הסתיימה (מדובר בנאומים ושאלות ותשובות, ממאי עד אוגוסט 2003), אסכם את הממצאים.  במחקר זה אנסה להשוות בין המנהיגים בוש ובלייר, ולמצוא את ההבדלים בין תגובותיהם השונות לביקורת שהועלתה מבחינה רטורית. אני אשער ששניהם גלשו מרטוריקה צרופה, לדמגוגיה בוטה, ושאלותיי הן: האם האחד נקט באמצעים דמגוגים, יותר מחברו, ומהי האפקטיביות של תגובות אלה מול הנכונות לקבל את האמצעים הרטוריים השונים על ידי הציבור.  עבודה זו תבחן מקבץ נאומים של המנהיגים שחלקם הוכנו מראש, וחלקם פתחו את הבמה לשאלות ותשובות (שו"ת), אשר נשאו בין החודשים מאי – אוגוסט 2003. זוהי התקופה שבה המנהיגים כבר לא יכלו להתעלם מהביקורת ונאלצו להגיב. לאחר השוואה והצלבת החתך הרטורי של הנאומים, אנסה בעבודה זו למצוא פרופיל רטורי לנאומי התגובה. השערות המחקר:  השערה מרכזית: ניתן לאפיין רטוריקה של תגובה לביקורת ציבורית על רקע
מלחמתי, אשר תכלול מרכיבים רטורים זהים בנאומים של ראשי ממשלות שונים ובסיטואציות רטוריות שונות.
השערת משנה: מאחר וביקורת הועלתה כנגד המנהיגים, ומאחר והוכח באופן פומבי כי הטענות הספציפיות טרם המלחמה, לגבי הימצאותם של WMD בעיראק הוכחו ככוזבות וחסרות תשתית עובדתית, אין בידי המנהיגים יכולת להגיב עובדתית על הביקורת. ניתן לשער שכדי לכסות על האמת הערומה תחול גלישה מאסיבית בנאומי המנהיגים מרטוריקה צרופה לתכסיסים דמגוגיים מורכבים.    תוכן העניינים:
תקציר                                                                                             עמ' 3
מבוא:                                                                                             עמ' 6-4       מטרת המחקר                                                                     עמ' 4          השערות המחקר                                                                               עמ' 6-5      רקע תיאורטי:                                                                                     עמ' 20-7
·        סינתזה של ספרות רלבנטית                                                        ·        הגדרת מערכת המושגים הרלבנטית ניתוח ההבדלים במאפיינים האישיים של המנהיגים                              עמ' 24-21
הרקע לנאומים: ·        רקע עובדתי טרם המלחמה                                                             עמ' 27-
5 ·        רקע עובדתי בבריטניה                                                                    עמ'
3 1-28
·        רקע עובדתי בארה"ב                                                               עמ' 34-32
השוואת הרטוריקה של הנאומים  של בלייר ובוש טרם המלחמה         עמ' 38-35
ניתוח משולב של הנאומים זה מול זה                                                    עמ' 57-39
ממצאים,דיון ומסקנות                                                                          עמ' 62-58
סיכום                                                                                                     עמ' 64-63
ביבליוגרפיה                                                                                           עמ' 68-65