‏כ"ז/אדר/תשס"ו ‏27/03/2006
חג הפסח לאחר חורבן בית שני בתקופת רבן גמליאל דיבנה
1 .
"גדי מקולס" (1) – כתחליף לקרבן הפסח עם חורבן בית שני היה חשש שחג הפסח ייעלם, כיוון שעיקרו היה אכילת בשר הקרבן על מצות ומרורים.
מן הדין היה שיבוטל סדר הפסח כי אי-אפשר לאכול מהקרבן שהוקרב, ואז גם המצה והמרור אינם עומדים בפני עצמם. התנאים בראשותו של רבן גמליאל דיבנה, נדרשו להתמודד עם מצב זה ומצאו פתרון כיצד לקיים את חג הפסח ללא הקורבן בשורת החלטות ומעשים. קנאותו הרבה של רבן גמליאל להמשך קיומן של מצוות המועדות, הביאה אותו להתיר "גדי מקולס" בלילי פסחים: "אף הוא אומר שלושה דברים להקל- ועושין גדי מקולס בלילי פסחים" (2). גדי מקולס הינו גדי צלוי כולו: "איזה הוא גדי מקולס, כולו בלי ראשו וכרעיו בקרבו…" (3). צלייתו של הגדי הייתה נעשית ע"י שיפוד של עץ רימון, שהוא שיפוד ישר דק וקשה ומתאים למטרה זו". כיצד צולין את הפסח ? מביאין שיפוד של רימון, תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו ונותן כרעיו ואת בני מעיו לתוכו" (4).
כוונתו של רבן גמליאל לא הייתה להכריז על גדי מקולס כעל קרבן, משום שהקרבת הקרבן הייתה קשורה במזבח בלבד; אלא כוונתו הייתה להקים זכר להקרבת קורבן הפסח בנוהגים, שאפשר לקיימם ללא המזבח (5) ודבריו לטבי עבדו מראים על מגמה זו: "צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא" (6). בכך יצר "מכשיר נעלה לטיפוח זכרונות העבר וקשרי האומה הדוויה עם ציון וירושלים" (7). שמואל ספראי (8), דוחה את דעת המנסים להמעיט בחשיבות תיקונו של רבן גמליאל דיבנה, בהקשר לאכילת  בשר צלי לזכר קורבן הפסח בבית המקדש ואשר טוענים שנוהג זה היה קיים כבר לפני חורבן הבית. המעשה המסופר על יהודי שמת ונקבר בבית דגן ערב פסח (9) מראה שאין להניח שהספיקו ביום אחד לקבור מת ולעלות לירושלים להקריב את קרבן הפסח, ולכן מעשה זה מוכיח שנהגו "לראות את הפסח" בגדי מקולס או בצלי, שנעשה לאחר החורבן (10). מעדותו של רבי פנחס בן-יאיר, שחי בסוף המאה השנייה לספירה: "מוכרים חיטים בבסיליקאות שלהן וטובלין ואוכלין את פסחיהן לערב" (11), אנו מקבלים חיזוק לנוהג אכילת בשר צלי שלא מקורבן המקדש. בנוסחאות "הגדה" שנמצאו בגניזת מצריים נאמר כתשובה לקושיה: "שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל… הלילה הזה כולו צלי". ובברכה נאמר: "ברוך אתה ה' אלוהינו… אשר ציווה את אבותינו לאכול מצות מרורים בשר צלי אש להזכיר את גבורותיו" (12). מכיוון, ש"ההגדה" הינה תוצר של אחרי החורבן, הרי שיש כאן תימוכין לנוהג אכילת בשר הצלי, שלא מבית המקדש – אחרי החורבן (13). זאת ועוד "המשנה מדברת בהווה ובמנהגי תקופתה …