הסרט "הם היו עשרה" נעשה בשנת 1960 ע"י ברוך דינר . הסרט "אוונטי פופולו" נעשה בשנת 1986 ע"י רפי בוקאי. 26 שנים מפרידות בין שתי היצירות , שנים בהן עברה החברה הישראלית שינויים ותהפוכות , שהשפיעו השפעה דרסטית על האמנות והקולנוע בישראל . מעבר ל –26 השנים המבדילות בין הסרטים ובין השקפות העולם של יוצריהם , הסרט "הם היו עשרה" מייצג את תקופת טרום המדינה , עת התורכים עדיין שלטו בארץ, כלומר תחילת המאה. קבוצת חלוצים מרוסיה באה להתיישב התיישבות חלוצית בישראל ולממש את חלום ה"יהודי החדש" . הבעיות היו קיומיות – מחסור במים , מחלת המלאריה , הקושי בעבודת האדמה . האויבים היו שניים – התורכים והערבים .      הסרט "אוונטי פופולו" נעשה על רקע מלחמת ששת הימים , כלומר בפועל מפרידות כ – 50 שנים בין שני הסרטים .   ישראל נלחמה בשלוש חזיתות , ומול לאום  אחד – הערבים , ויכלה להם. השנים שעברו בין תום המלחמה לשנת עשיית הסרט "אוונטי פופולו" היו שנים של התפכחות כואבת . מאומה שיכורת ניצחון ובטוחה בצדקתה האידיאולוגית והמוסרית , עברה החברה הישראלית משבר במלחמת יום הכיפורים ומאוחר יותר במלחמת לבנון . יש לשים לב כי הסרט "אוונטי פופולו" נעשה אחרי מלחמת לבנון אך עוסק במלחמת ששת הימים . כלומר בניתוח  דמות הערבי בסרט "אוונטי פופולו" יש לזכור כי כותב התסריט כותב מנקודת מבט מפוכחת יותר, לא נקודת המבט "שיכורת הניצחון" . נקודת המבט המתחבטת ביחס לבעיה הפלסטינית בימי טרום האינתיפאדה , כאשר בעיה זו עדיין לא התלקחה במלוא חומרתה, ומנקודת המבט הכואבת את המוות השנוי במחלוקת של חיילי צה"ל בלבנון . בסרט "הם היו עשרה" ברור מי הוא האויב . אלו הם הערבים הרוצים למנוע מהיהודים מים , גונבים את סוסם ומתנכלים להם , וזהו החייל התורכי הרוצה למנוע מהיהודים לממש את חלומם . כל הוויתו של האויב משדרת שנאה , כל אמצעי המבע הקולנועיים מגויסים להדגיש שנאה זו ( על כך אפרט בהמשך) .
בסרט "אוונטי פופולו" , לכאורה ברור לנו כי האויב הוא המצרים המיוצגים ע"י שלושה חיילים  , מהם נותרים שניים אחרי שהשלישי , שייצג את ה"מצרי המיליטנט", נהרג . שני החיילים הנותרים, חאלד וראסן , אינם אויב שקל לשנוא . האלמנטים הקומיים המשולבים בדמותם והופעתם (שגם עליהם ארחיב בהמשך ) , אנושיותם , יחסיהם עם החיילים הישראלים ורצונם הכן לשרוד ולחזור הביתה מקשים עלינו כצופים לחוש שנאה כלפיהם ואף , חמור מזה , אנו מחבבים אותם … רפי בוקאי גורם לנו להסתכל אחרת על "האויב" , ה"חריג" – הערבי…    לסיכום , בעבודה זו אנתח את התמורות ביחס ל"אחר" ול"חריג" המגולם בדמותו של הערבי בסרטים הנ"ל , אף על פי שחשוב לי לציין שהסרט "אוונטי פופולו" אינו מייצג רק חריג אחד . בסרט "הם היו עשרה" העיסוק הוא אמנם בעיקר בחריג הערבי , האויב השנוא . אין עדיין ייצוג לחריג המזרחי – העולים בעליות הראשונות היו אשכנזים בלבד . אך מעניין לראות ש"חריגה" נוספת בסרט היא מניה , מתוקף היותה האישה היחידה בקרב החלוצים וכמעט בסרט כולו .
מצד שני ב"אוונטי פופולו" כל אחד מדמויות החיילים הישראלים הוא חריג בפני עצמו . כל דמות מעוצבת באופן סטריאוטיפי כמעט , המייצגת "טיפוס" בחברה הישראלית . הנהג הישראלי (שמביא את צוות הצילום האמריקאי ) מייצג את דמות ה"ארס" , הימני , העצבני , המזרחי ,  שונא הערבים . הקצין הישראלי עם הצוות , "מלקק" לבימאי האמריקאי ומוצג כדמות נלעגת שסמכותה היחידה טמונה בדרגתה הצבאית . הירש הוא ה"רומני", הרגיש, המתחבט , דני הוא הטיפוס הקיבוצניקי , פוזנר הוא כאמור טיפוס הלוחם מהדור הישן , המיליטנט .
שוסטק נתפס "עם המכנסיים למטה" ורוצה לתפוס בתמונה כדורים חיים "בשביל ההיסטוריה"… עצם היפגעותם הפיזית והנפשית בשדה המוקשים , מאותת לנו הצופים שאמנם מדובר בייצוג קולנועי על רקע מלחמת ששת הימים , אך החייל הישראלי כבר לא מייצג את  הז'אנר הלאומי – הרואי כי אם יותר  את הז'אנר הביקורתי המנהל דיאלוג עם הז'אנר הלאומי, על רקע מלחמת ששת הימים. דמויות החיילים המצרים והישראלים מעוצבות על רקע
דיאלוג זה בין הז'אנרים , ועל רקע הקולנוע של הזר והחריג , ש"העמיד את המציאות הפוליטית בקדמת הבמה , ובעיקר את שאלת הזהות החברתית הישראלית ואת יחסיה של ישראל עם העולם הסובב אותה…הקולנוע של הזר והחריג חזר אל הקולנוע הלאומי , התמודד עימו , ביקר אותו והגחיך אותו…"1 .  יש ייצוגים סטריאוטיפים לשני הצדדים לצד ייצוגם של הערבי והישראלי החדש . בשני הצדדים יש טוב ורע (על כך אפרט בהמשך). בעבודתי זו , כאמור  אתמקד בייצוג דמות החריג –הערבי  בשני הסרטים .
תוכן עניינים :
הקדמה    –…עמ'
2 -1
אמצעי מבע קולנועיים בשירות ייצוגו של החריג – הערבי בסרטים-…עמ' 4-2
הדמויות הנמצאות במרכז היצירה -…עמ'
6 -4
אילו שפות נשמעות בסרטים … עמ' 6
האם יש חלוקה לטובים ורעים –…עמ' 8-7
האם יש ניסון לאכוף על דמויות זהות שונה מזהותן המקורית עמ' 8
סיכום –
עמ' 9
בביליוגרפיה –.עמ'
1 0 מראי מקום –..עמ'
1 1