מי מאתנו לא מכיר את הסדרה האהובה "ברבאבא" שהונהגה ע"י בועת גומי מצוירת בצבע ורוד ואישתו האהובה "ברבאמא" ומהזיווג המוצלח הזה נולדו להם שבעה צאצאים ארבעה בנים ושלוש בנות וכולם צבעוניים.
בבסיס הסדרה היה מסר סמוי ונסתר שרבים כיום אף אינם קולטים אותו, הבסיס הוא שאדם לבן שיוצג ע"י דמות ורודה יכול למצוא את אהבת חייו אישה שחורה שיוצגה ע"י דמות שחורה ולהקים משפחה מאושרת בכל צבעי הקשת ולחיות בעולם יפה כשאחד עוזר לשני ואין הבדל של דת גזע ומין.
גם ישראל החברה בארגון האומות המאוחדות התחייבה לאמץ ולשמור על זכויות האדם ואף הצהירה על כך במגילת העצמאות:
"מדינת ישראל (…) תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך, ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
אמנם מצב זכויות האדם בישראל טוב בהרבה מבמדינות אחרות, אבל גם בארץ, כמו בכל העולם, יש הפרות של זכויות אדם ולעיתים נשללים מהתושבים חירותם וכבודם.
בואו נבדוק כמה מקרים מהארץ ונעצור לחשוב האם אנו מקיימים באמת את מה שאנחנו מחויבים לו במגילת העצמאות?
נבחן זאת ע"י מס' מאורעות וסיפורים היסטורים ועכשוויים, כאשר הדגש מתבסס על אי שיווין זכויות בין יהודים וערבים, מזרחיים ואשכנזים, נשים וגברים.
נדון תחילה בפער בין יהודים לערבים ,זהו השסע החריף ביותר בחברה הישראלית – הוא מתבטא בתחומי התרבות, הדת והפוליטיקה.
השסע הוא תוצאה של הסכסוך בין יהודים לערבים בא"י ובין מדינת ישראל למדינות ערב.
כתוצאה מהסכסוך, לאחר מלחמת 48' התברר שבשטח המדינה הישראלית קיימת אוכלוסייה לא יהודית, מה שלא היה  כחלק מחלום של הציונות, המשך הסכסוך והמרכזיות שלו בחברה הישראלית תרמו לכך שהאוכלוסייה הלא יהודית נדחקה לשולי החברה הישראלית.
מקור נוסף לשסע הזה קשור בנתוני הפתיחה של האוכלוסייה הזו: רובה הגדול היה כפרי-חקלאי, בעלי סוג תעסוקות לא רלוונטי לשוק העבודה הישראלי, האוכלוסייה הייתה מנותקת מההנהגה שלה, מנותקת מחלקים ניכרים מהעם שלה ונתפסת כאויב.
מקור שלישי הוא מדיניות הממשל הישראלי לאורך השנים שדחק גם הוא אותה לשוליים ע"י אפליה גלויה שהתבטאה ראשית בהקצאות לא שוות של משאבים מדינתיים בעיקר בהקצאות לרשויות מקומיות.