היהודים המומרים מבוא
תקופת ימי הביניים באשכנז הינה אחת מהתקופות הפחות ידועות לנו היום, וסיבות רבות לכך. לחכמים אלה לא היתה מודעות היסטורית ואין כתבים היסטוריים פנמיים המתעדים שנים אלו, גם בספרות חיצונית אין כמעט איזכורים של חכמים מאותה התקופה. את המידע ההסטורי שואבים החוקרים מהכתבים התורניים שנשתמרו. קיבצי השו"ת מהווים מקור חשוב לידעות על תקופה זו, וכן פיוטים למיניהם וכרוניקות המתארות את גזירות תתנ"ו (סוף המאה ה-11). גזירות תתנ"ו שהיכו באשכנז בסוף המאה ה-11, היו מכה קשה בנפשות, אולם נושאי הצלב הארורים לא הסתפקו בהריגתם של קהילות שלימות, חכמים ופשוטי עם, זקנים עם נערים, נשים ועוללים, אלא, הרסו ובזזו, שרפו ואיבדו גם את ספריהם הדתיים של אותן קהילות, קרי – ההגות התורנית של חכמי אשכנז הראשונים.
תקופה קשה זו, לא החלה בשנת ד' אלפים תתנ"ו, אלא כבר בתחילת המאה. עדות לכך אנו מוצאים בתיאורים על גזירת גירוש יהודי מגנצא בשנת
1 012, שנה שאולי בה המיר בנו של רגמ"ה את דתו, כמו כן בעובדה שכמעט כל חכמי אשכז באותה תקופה נשאלו שאלות בדבר היחס ליהודים משומדים ואנוסים.
עבודתי העוסקת ביחס למומרים אלו דנה בגישות השונות של חכמי אשכנז לבעיה זו, ומאפשרת הצצה לתמורות ההלכתיות, הנוגעות לתמורות ההסטוריות, שעברו על עמינו בשנים אלו.
דווקא הנושא של מומרים יכול לפתוח צוער למהלכי אותה תקופה, ולקשיים האישיים והתורניים שהיא נושאת בחיקה.