העבודה עוסקת בארבעה נושאים שונים:
בינדוריות בפואטיקה של ספרות הילדים.
פסיכולוגיה בספרות הילדים.
ספרות הילדים הפופולארית.
פוסט מודרניות בספרות הילדים.
בכל נושא יש הסבר מפורט של הצד התיאורטי, ולאחריו הדגמה על פי ספרי ילדים נבחרים:
דגן, בת-שבע (2000). לו הכוכבים ידעו לדבר. חולון: צבר.
האריס, פיטר (2006). שודדי הלילה. תל-אביב: אגם הוצאה לאור בע"מ.
כהן, אדיר (1990). סיפור הנפש.
ביבליותרפיה הלכה למעשה. תל-אביב: הוצאת "אח" בע"מ.
מאיר, מירה (1977). הצב של אורן. ירושלים: הוצאת כתר.
סנדק, מוריס (1963). ארץ יצורי הפלא. ירושלים: הוצאת כתר.
עומר, דבורה (1982). "החתולה מיצי מתה" בתוך הנשיקה שהלכה לאיבוד. תל-אביב: יוסף שרברק בע"מ.
שליין, רינה (2002). שלום לך מוצץ. חולון:
צבר.
שריג, און (1999). דנידין במטוס החטוף. תל-אביב: הוצאת ספרים מ. מזרחי.
לדוגמא:
6. פוסט מודרניות בספרות הילדים.
א.
מגמות פוסט מודרניות נכנסו לספרות הילדים רק בעשורים האחרונים של המאה ה-20. אלו הן מגמות המציעות אלטרנטיבה למודרניות.
מבחינה תוכנית ישנו טשטוש היררכיות, ושבירה של דיכוטומיות. הטשטוש בא לידי ביטוי בין בגרות לילדות, בין בנים לבנות. מוסד המשפחה, עקב שבירת הדיכוטומיות, מוצג באופציות חדשות, כדוגמת משפחת חד-מינית, או חד-הורית.
בנוסף, העיסוק הוא לא במשפחה בתור קולקטיב, אלא בפרטים בפני עצמם.
מבחינה מבנית, העולם המוצג בסיפור ילדים בעל מאפיינים פוסט-מודרניים הוא עולם כאוטי. בעולם זה לא חייבת להיות סגירה הרמטית של הסיפור, סוף פתור. גם לא חייבים להיות התחלה, אמצע וסוף מוגדרים. דמיון ומציאות יכולים להתערבב, בלי הפרדה ברורה.
שלא כמו בספרות ילדים מודרנית, במגמות הפוסט-מודרניות יש אפשרות למספר קריאות של הסיפור, אין קריאה אחת שהיא הכי נכונה, ואין קריאה שהיא פחות טובה. בספר יכולות להיות מוצגות מספר נקודות מבט, ואין מסר מוחלט לסיפור.
ב.
מכיוון שמגמות פוסט מודרניות נכנסו לספרות הילדים רק בכמה העשורים האחרונים, הן עדיין לא הצליחו להתפתח ולתפוס את מקומן הראוי על מדף הספרים. אלו הן מגמות מאוד חתרניות, ולכן קשה להן להתקבל בקלות. עצם כך, קשה למצוא ספר ילדים שהוא פוסט מודרני באופן מובהק, אך ישנם ספרים בעלי מאפיינים פוסט-מודרניים. "שודדי הלילה" מאת פיטר האריס (2006) הוא ספר ילדים בעל מאפיינים פוסט-מודרניים.
הספר מספר על ילד בשם תום, שבלילה, יצא עם למסע עם שודדי ים.
המאפיין הפוסט-מודרני הכי בולט בספר הוא הכאוטיות. בעוד שאולי הסיפור מסופר בחרוזים מסודרים, מבחינה חיצונית, הוא הכול חוץ ממסודר. המילים פרושות על כל עמוד בצורה שונה, לאורך, לרוחב, משפטים מקוטעים, אותיות מופרדות, מילים מוחבאות בתוך התמונות, אין סוף לאפשרויות. גם הציורים עצמם תורמים לכאוס. הם בצבעים עשירים של כחול, ובעוד הדמויות מובנות, שאר הצורות מופשטות.
גם מבחינה תוכנית הסיפור לא מאורגן. העלילה לא ממש ברורה. תום יוצא עם שודדי ים ומפליג. הם מגיעים לאי על מנת לקחת אוצר ממלחים רעים, ולחזור הביתה. אין שום מסר ברור לעין. גם הדמויות עצמן לא ממש מוגדרות. תום מצטרף לשודדי הים, שהם טובים, והם לוקחים את האוצר מהמלחים שהם רעים. היינו מצפים שדמותם של שודדי הים תהיה רעה. לא מוסבר שום דבר על המלחים, רק שהם רעים, אך היינו מצפים שדמויות כל כך רעות, לא יברחו מפחד, ועוד יגידו מפשט כה אבסורדי כמו "אם לא תחזירו לי את האוצר חזרה, אני אספר לאמא שלי" (האריס, 2006, עמ' 18). ניתן לראות את הטשטוש בדיכוטומיות בדוגמת שודדת הים. דווקא ילדה היא בדמות שודדת הים הקשוחה, ועוד המפקדת של הספינה. באשר למוסד המשפחה, אין לו שום אזכור.
בתחילה, נראה כי בסיפור אין הפרדה בין מציאות לדמיון.
תום נמצא במרכזם של אירועים אבסורדיים, ואין לכך שום הסבר הגיוני. אך בסוף הסיפור, המספר מחליט להראות את תום ישן במיטתו, ובכך להסביר כי הוא חלם הכול. כך הוא עושה את ההפרדה בין מציאות לדמיון, על מנת לא לבלבל את הקורא. לכן ספר הוא לא ספר פוסט-מודרני לחלוטין, אבל קיימים בו מאפיינים פוסט מודרניים.