עבודה מסכמת המתמקדת בתיאוריה של רוג'רס א.    רקע
תיאורטי:
גישת הטיפול המכונה "תרפיה הממוקדת בקליינט" (Client-centered therapy ) פותחה על ידי קרל רוג'רס, פסיכולוג קליני וחוקר באוניברסיטה,  אשר נהיה לא מסופק מהגישות הרווחות והמקובלות לפסיכותרפיה באותה תקופה והחליט לפתח גישה שונה עם הנחות יסוד שונות (Patterson, 1986    ).
התיאוריה צמחה מניסיונו העשיר של רוג'רס בייעוץ ובפסיכותרפיה עם לקוחות רבים לאורך תקופה של יותר מ –   30 שנה.
התיאוריה של רוג'רס , תיאורית העצמי (Self Theory ), היא תיאורית אישיות המבוססת על עקרונות הפסיכולוגיה הפנומנולוגית  אשר מניחה כי למרות שקיים עולם מציאותי אובייקטיבי, הוא נחווה באופן סובייקטיבי על ידי היחיד. אדם מכיר רק את עולמו הפנמנולוגי שלו והוא מתנהג רק על פי איך שהוא תופס ומפרש את הדברים. הנחות היסוד על טבע האדם על פי רוג'רס, בניגוד לתיאוריות רווחות אחרות, הן כי טבע האדם הוא טוב בבסיסו, רציונאלי ומכוון לקראת העתיד. האדם הינו ייחודי, הגיוני ותכליתי. האדם האינדיבידואלי מצוי בתהליך של מימוש עצמי אשר מניעו אל חוויות מעשירות, שיש בהן אתגר. האדם מסתגל בצורה ייחודית ויצירתית לעולם חדש ומשתנה. (קלינגמן ואייזן, 1990  ) רגשות אנטי-סוציאליות קיימות כגון קנאה, עוינות  אך אלו אינם דחפים ספונטניים שחייבים להישלט אלא הם תגובות תסכול לדחפים בסיסיים של אהבה, שייכות, ביטחון וכו'. אדם מבסיסו הוא משתף, חברתי, אמין וכאשר הוא חופשי מהתגוננויות, פעולותיו חיוביות ומכוונות לצמיחה.(1
כשניתנת לאדם הזדמנות להתפתח באופן חופשי, הוא יתפתח בכיוון של מימוש עצמי והסתגלות פסיכולוגית (רוג'רס וסקינר 1956 בתוך קלינגמן ואייזן, 1990  ). הוא יבחר בחירות נבונות שתתבטאנה בהתנהגות שקולה, מציאותית וחברתית. אך כשהתנאים החיוניים להתפתחות חופשית נמנעים ממנו, תנאים של אמון וכבוד, האדם נעשה לא יעיל, עוין , מתוסכל ומפגין תופעות של חוסר הסתגלות פסיכולוגית .(קלינגמן ואייזן, 1990  ) ככל שתהיה הלימה גדולה יותר בין המושג עצמי ומבנים אחרים של האישיות, כמו העצמי האידיאלי, תפיסת אחרים, תפיסת העולם כפי שהיא, יהיה הפרט מרוצה יותר ומסתגל יותר. (קלינגמן ואייזן, 1990  ) על פי  Patterson ( 1986 ) מטרת הטיפול הרו'גריאני היא אינה פתירת בעיות: מטרת הטיפול היא  "הורדת המסכה" , התנסות ברגשות אמיתיים  אשר יובילו את המטופל להיות עצמו ולקבל ולאהוב את עצמו ללא הגנות (הונאה עצמית). במקום לפעול על פי ציפיות האחרים, המטופל יפעל על פי רצונותיו, התנסויותיו ושאיפותיו הוא. הטיפול יסייע לו להיות מודע באופן מלא להתנסויותיו, דבר אשר יגרום לו להיות הוא עצמו – אדם אשר מתפקד באופן מלא ,מממש ומגשים את עצמו. המטרה הסופית של המפגש בין המטפל לנועץ, הינה פיתוח עצמאות ואחריות בנועץ. היועץ אינו קובע מטרות לנועץ. מגמתו בטיפול היא פיתוח יכולתו של הנועץ לפעול באופן עצמאי. מאחר שטבע הייעוץ הוא בלתי מנחה, עובר הנועץ תהליך של פיתוח לעצמאות תוך כדי תהליך הטיפול. רוג'רס ( 1959 בתוך קלינגמן ואייזן,
1 990  )  אומר שבסופו של תהליך הוא יהיה ספונטאני בהתנהגותו, וחוויותיו תהיינה משוחררות חרדה. הערכת עצמו תגדל ויחסיו עם הזולת ישתפרו.
בתהליך הטיפול הלא מנחה נוצרת אוירה טיפולית, שבה הנועץ חש עצמו בטוח דיו כדי לבחון את חוויותיו ,שלא זכו לסיבלומציה, בגלל מנגנוני הגנה.
האווירה הנוצרת היא של קבלה ללא תנאי, מצב המאפשר לנועץ לבחון רגשות וחוויות שעד כה היו בהן משום איום לגביו. באווירה  זו של קבלה, הנועץ יכול לקבל את חוויותיו שלו בצורה פתוחה. כתוצאה מכך, הוא גם מתייחס אל הזולת בצורה יותר פתוחה ולא ביקורתית ( רוג'רס 1952 אצל קלינגמן ואייזן,
1 990  ) מערכת היחסים בין היועץ לנועץ אינה מערכת יחסים אינטלקטואלית.  היועץ אינו יכול לעזור לנועץ באמצעות הידע שלו.
הסברת האישיות וההתנהגות לנועץ יש לה ערך קטן מאוד. מערכת היחסים המועילה לנועץ לגלות את עצמו ואת יכולתו להשתנות ולצמוח אינה קוגנטיבית או אינטלקטואלית. מערכת היחסים צריכה להיות אנושית ומקבלת. ליועץ במערכת היחסים התרפויטית צריכים להיות מספר מאפיינים:
קבלה ללא תנאי– היועץ צריך לקבל את הנועץ כפי שהוא, בחולשותיו ובנקודות החוזק שלו. עליו לנקוט בגישה חיובית לנועץ ולעולמו. הוא צריך להפגין חמימות ללא שיפוטיות ולהפגין יחס חיובי בלתי מותנה כלפיו.1 .קלינגמן במאמרו (קלינגמן ואייזן, 1990  ) מציין כי אין פירוש הדבר שהיועץ מקבל ללא תנאי את כל התנהגויות הנועץ, אלא שקיימת קבלה וחיבה חזקה לנועץ כאדם, מעבר להתנהגותו או לתכונות אישיות מסוימות שלו, שעשויות להיות שליליות.
אישיות הלימה ועקבית- עליו להיות עקבי, אמיתי ועקבי בהתנהגותו, ולא לשחק או למלא תפקיד כלשהוא. (Patterson,
1 986    ).
הבנה ואמפתיה – בספרו של רוג'רס "החופש ללמוד " (*) מציין כי "האזנה פעילה, בונה, רגישה, מדויקת, מבינה ובלתי שופטת, חשובה לי ביותר ביחס בינאישי." יכולת לתקשר את ההבנה והקבלה לנועץ- על היועץ להפגין קבלה, הבנה והקשה באופן ספונטני וטבעי בדרכים רבות, וורבליות ולא וורבליות.
באמצעות תכונות ויכולות אלו, מערכת היחסים בין היועץ והנועץ אשר נוצרת היא של ביטחון, חופש, תמיכה. מאפיינים אלו נקראים  על ידי רוג'רס "המרכיבים התראפויתיים היסודיים"  (1951 אצל קלינגמן ואייזן, 1990  ).
 היועץ נתפס עצמאי, אמיתי ועקבי על ידי הנועץ ובאמצעות התכונות המסייעות של היועץ אשר מאפשרת מערכת יחסים לא שופטת, ביקורתית ומענישה יכול להתקיים שינוי אמיתי אצל נועץ לכיוון רה אורגניזציה של העצמי וצמיחה. (קלינגמן ואייזן, 1990  ) בעוד שבתחילת דרכה של גישת הייעוץ הבלתי מנחה היו טכניקות, הדגש כיום הוא על היחס והגישה של היועץ יותר מאשר הטכניקות, הדגש על מערכת היחסים הייעוצית יותר מאשר מה היועץ אומר או עושה. (Patterson, 1986    ).
טכניקות כמו שאילת שאלות, דיבוב, פרשנות והצעת עצות אשר נעשה שימוש רב בהם בעבר, שכיחותן ירדה וישנו דגש רב יותר על טכניקות המתקשרות לנועץ קבלה, כבוד והבנה על מנת לחשוב , להרגיש ולחשוב את חוויותיו. שילוב של מערכת יחסים אנושית בין המטפל למטופל יחד עם מאפיינים של המטפל אשר הוזכרו קודם הם מהווים את התהליך והטכניקה הטיפולית (Patterson,1986    ).
על פי הטיפול הרוג'ריאני יש 5 שלבים לטיפול:
–