:
            את החינוך אפשר להגדיר על פי מספר דרכים: ראשית, החינוך הוא אמצעי להקניית מורשת תרבותית. שנית,             החינוך הוא אמצעי להוביל את הדור הצעיר לחשיבה ומעשים מועילים. שלישית, החינוך הוא אמצעי לפיתוח וטיפוח הפרט. כמובן שאת ההגדרה בוחר המשתמש בהתאם לעמדותיו ומטרותיו. אפשר גם לומר למשל, שהחינוך מעצב את האדם ובני האדם מעצבים את האומה. לכן, סוג החינוך שמועבר לדור הצעיר משמש דרך לעיצוב האומה. ראשית, ניתן להחדיר ערכים לאומיים לדור הצעיר, ושנית דרך חינוך מעשי ניתן להכשיר אנשים אשר יהוו חלק פעיל באומה. אי לכך, נבחן בעבודה זו את תפקיד החינוך בעיצוב הלאומיות והזהות העיראקית לאורך שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים.
            לאחר מלחמת העולם הראשונה מתפוררת האימפריה העות'מאנית ומחוזותיה השונים עוברים תהליך של יצירת מדינות לאום חדשות, כאשר עיראק היא אחת ממדינות אלו. שלושת המחוזות המסופוטמיים מתמזגים תחת טריטוריה אחת בחסות בריטית.
האם טריטוריה משותפת הינה מספקת כתנאי ליצירת לאום, או שמא היו שאיפות גדולות יותר לאחד תחתן את האומה העיראקית? לכן, תחילה, נתאר את יצירת המדינה העיראקית ונראה אילו שאיפות לאומיות עלו על ידי השלטון החדש. לאחר מכן, נבחן את מעצבי החינוך בעיראק ואת הדרכים בהן פעלו למימוש מטרתם. ולבסוף, נבדוק כיצד מערכת החינוך הצליחה במטרתה לאחד את האוכלוסייה בעיראק תחת תרבות ושפה ערבית.