מבוא:
"Tell me lies, tell me lies, tell me sweet little lies" ….
ספר לי שקרים לבנים מתוקים מבקשת האישה במילות השיר.
מה הוא בעצם שקר לבן? היכן עובר הגבול בין שקר לשקר לבן? ומה הופך את השקר הלבן לקטן יותר?
לדעתנו ניתן לומר שאנו כחברה המצאנו את השקר הלבן על מנת לחפות על רגשות האשמה בעת אמירת השקר ולכן הקטנו אותו לדבר קטן וחסר חשיבות, על מנת להרגיש יותר טוב עם עצמנו.
כך בעצם הפך השקר הלבן לנורמה התנהגותית מקובלת.
השאלה והדילמה המוסרית המעסיקה אותנו בעבודה זו היא האם השקר הלבן הוא זיוף, או דרך התמודדות מתבקשת ולגיטימית בסיטואציות לא נעימות כאשר נידמה לנו שאין מוצא אחר. היות וגם אנו מוצאות עצמנו מגניבות שקרים לבנים לעיתים בלי לתת על כך את הדעת ולעיתים מתלוות להם רגשות אשמה ותחושות זיוף, לכן מצאנו לנכון להציג דילמה זו המטרידה אותנו בחיי היום יום ולנסות להתמודד איתה בעבודה שלפנינו.
1 .     ניטשה
1 . א. אמת מן ההכרח ואותנטיות ע"פ ניטשה  "אילו ביום מן הימים היו מציבים מול ה"כזב" שבהכרח אמת שבהכרח- והינה חובה היא לחנך את הדור הראשון שלנו על בסיס אמת זו שבהכרח ודאי שהיא תכבד עלינו ביותר כי הוא נאלץ לחנך אותו בעזרתה, דהינו לחנך עצמו כנגד עצמו" (ניטשה, 1978, ע"מ 94).
ע"פ ניטשה קיימת אמת- האמת שלו, אשר מודעת לריבוי האמיתות שמגיעה ממקום של עוצמה פנימית, ביקורת עצמית ושל חיפוש אחר האמת מן ההכרח המנוגד ל"כזב" (שקר) ההכרחי- הסכמה עיוורת אחר הקונצנזוס, עלינו לשאול את עצמנו שאלות נוקבות ולמרוד במוסר האוניברסאלי-, כלומר להשתחרר מהכזב. עלינו לחנך את עצמנו נגד עצמנו, נגד החינוך הישן- מעיין חברות מחדש, שזהו תהליך קשה ומכביד בשל לחץ חברתי ופנימי.
-.

1 .ב. פרוט התשובות של ניטשה בסוגיית השקר הלבן ניטשה יכל להתנגד לשקר הלבן מכיוון שהשקר הלבן ייתפס בעיניו כדבר שאנו אותנטי- או לחילופין  כזיוף, "כזב שבהכרח", מכיוון שבעת אמירת השקר הלבן האדם איננו הוא עצמו, השקר הלבן הוא הקליפה המסתירה את-