העבודה עוסקת בבעיות האתיות שבביצוע ההתנתקות.
האחת, דילמה דמוקרטית. האם ראש ממשלה שניבחר בעקבות מצע מדיני אחד, יכול להפוך עורו, ולהעביר מהלך מדיני חשוב כל כך, מנוגד לגמרי למצע הבחירות שלו?
 ההחלטה לא עברה בקרב מתפקדי הליכוד, שרון דחה את ההצעה ללכת לבחירות לפני המהלך הזה בטענה שהמהלך חיוני ל"הבטחת עתידה ושלומה של מדינת ישראל" וגם דחה הצעה של משאל עם.
 האם ניתן לכנות זאת מהלך דמוקרטי? רוב הציבור בארץ ראה בנסיגה מהלך מבורך (או לפחות כך דווח באמצעי התקשורת). השאלה שנשאלת פה היא האם ניתן לדלג על תהליכים דמוקרטים במדינה שאמורה להיות דמוקרטית?
השניה, דילמת "הצדק ההיסטורי". עזה היא שטח כבוש, מוחזקים שם  כ-800,000 פלשתינאים תחת משטר צבאי. הרצון הישראלי לסגת מעזה הוא בעיקר "להפטר מהכאב ראש הזה", שגורם להרוגים ופצועים בקרב חייליו והשחתת מידות המוסר שלהם.
 בראש ובראשונה השהות בעזה לא משרתת את עם ישראל.
למה אנחנו צריכים לשלוט על מליון פלשתינאים, המכפילים את עצמם מידי דור? כל אלו והקיפאון המדיני הביאו את הציבור לתמיכה גורפת בהתנתקות, (לפחות כפי שהתקשורת הציגה זאת), והתעלמות מהבעיה הדמוקרטית שנוצרה.