מבוא:
לאחר שבילה המכור זמן רב בכלא הסגור והשמור הוא ראשי לצאת חזרה אל העולם החיצון ולהצטרף לאוכלוסיית העולם החופשי.
האסיר המכור  מגיע אל כותלי הכלא כשהוא בדרך כלל נשפט על עבירות הקשורות לסמים באופן ישיר או עקיף. הצורך העז להשיג את הסם מוביל אותו פעמים רבות לעבור על החוק ללא שום מחשבה מוקדמת.  לעיתים רבות הכלא מספק את המסגרת השיקומית לה נזקק האסיר. במהלך תקופת המאסר הוא עתיד לעבור תהליכי שיקום והתנקות מן הסם שמטרתם להכין אותו לעולם שמחוץ לחומות. בעת שחרורו של האסיר, פעמים רבות  הוא אינו בשל למעבר החד מהכלא אל החברה הנורמטיבית. על מנת לעזור לאסיר להתמודד עם קושיי זה,  נולד רעיון ההוסטל. שכל תחילתו היא לתמוך באסיר בעת שהוא מתרגל לשינוים הרבים שעוברים עליו. מקומו של ההוסטל הוא בין הכלא לקהילה והא מרכך את המעבר מחיים במערכת סמכותית ומוגנת, לכאורה, של בית הסוהר לחיים נורמטיביים בקהילה (ווזנר, 1985). בשהות בכלא יש לכאורה נסיגה אל שלב אחר בחיים שבו כללי המשחק, הגבולות והתחומים נקבעים מראש על ידי כוח חיצוני ונכפים על האסיר.
זהו מצב של תלות במסגרת, הדומה במידה לתלות בסם. מצב זה מחייב מסגרת טיפולית המשכית, שתאפשר לאסיר המשוחרר לממש את רצונו, להשתחרר מן התלות בסמים. ההוסטל מהווה מסגרת פורמאלית בה לומד האסיר המשוחרר להכיר את הגבולות והמגבלות של חיים בחברה נורמטיבית, לקבלן, למלא תפקידים בקבוצה ולהפנים מערכות של כללים מקובלים. ההוסטל והתהליך הטיפולי הניתן בשנת השהות בו, מפתחים אצל המטופל מודעות ובקרה עצמית ויוצרים בהדרגה גבולות פנימיים, המחליפים את החומות החיצוניות של בית הכלא. הגישה התיאורטית שמנחה את ההתערבות הטיפולית בהוסטל, נובעת מתיאורית "יחסי האובייקטֻ". גישה זו מדגישה את חשיבותו של הזולת בתהליך עיצובה של האישיות ועל כן את חשיבות הזולת כחלק מתהליך ההחלמה. גישת יחסי האובייקט מדגישה כי ההתפתחות האנושית מושתת על הקשר שבין הפרט לבין הזולת המשמעותי (האובייקט) ובין הזיקה שבין שני אלה. לאורו של קשר זה מתפתחים דפוסים עיקריים ביחסיו של האדם ובקשריו עם עולמו הפנימי ועם העולם החיצון. על הנחות אלו הוקם ההוסטל, מתוך מחשבה שניתן לשנות חלק מהדפוסים של המכור וניתן בדרכים טיפוליות תומכות לשנות את אורחותיו. הנחת היסוד מניחה כי המכור הוא בעל זהות מסוימת שעונה על תפישת זהות אוניברסאלית בקרב המכורים. על פי תיאוריות פסיכולוגיות של אישיות, נצפה מהמכורים להיות בעלי מבנה אישיות דומה ועל כן גם תפישת זהות דומה.
עבודה זו מושתת על הנחת היסוד כי על מנת לעבור מזהות  של אסיר ומכור לסמים לזהות של אדם חופשי ונקי מן הסם, על הפרט לעבור שינוי משמעותי באישיות ובזהות האישית שלו, על מנת להיות חלק מחברה נורמטיבית, מבלי לחזור לדרכיו הרעות. בעבודתי אבקש לטעון כי המכור בהכרח עובר שינוי תפישתי בזהותו, המתרחש בכותלי ההוסטל, המאפשר לו את השיקום המיוחל. בעבודתי אסקור את המושגים החיוניים להבנת  מהותה של  זהות ואישיות מתמכרת. בהמשך אנסה לשרטט את השינויים שעובר הפרט במסגרת הטיפולית, המאפשרים לו לעבור שינוי זהותי משמעותי, המכשיר אותו לקראת העולם החיצון.        תוכן עניינים: מבוא:. 2
פרק 1 – זהות-מסגרת מושגית. 4
1 .1זהות- מהי?                      4                                                                                                                                                
1 .2 זהות בראי הפסיכולוגיה-תיאורית ההתקשרות. 6
1 .3
זהות  בראי הסוציולוגיה. 8
1 .4
אנומיה- העדר נורמות. 9
פרק 2 – מכורים לסמים.. 11
2 .1
התמכרות   -..                  11
2 .2 אישיות מתמכרת. 12
פרק 3: אמצעיים טיפוליים להתמודדות עם התמכרות. 13
3 .1  התערבות טיפולית. 13
3 .2 תוכנית שנים עשר הצעדים-התמודדות עם התמכרות. 14
פרק 4: השתלבות המכור- משחרור לשיקום.. 15
4 .1 זווית פוליטית – סטיגימציה של הפרט. 15
4 .2 מניעי המכור                                                                                                                                                 17
4 .3  תרומת ההוסטל לשיקום ולעיצוב מחדש של זהות המכור. 18
סיכום.. 19
ביבליוגרפיה:. 21