יוליה עובדת כיועצת. הסוגיה הראשונה העולה על הפרק הינה, מי שמה ליועצת? האם הוסמכה ליעץ? אם כן באיזה תחום? האם היא פסיכולוגית, עובדת סוציאלית, פסיכיאטרית?
אין מענה בכל תיאור האירוע לשאלה זו, למרות שבפועל מדובר על יוליה, כמי שמטפלת באנשים צעירים עם רקע בעייתי, בכך שהיא יועצת ותומכת בהם. לכאורה מחייב הייעוץ הסמכה של היועץ. על כן ניתן לטעון שקיימת בעיה חוקית. על פי חוק הפסיכולוגים משנת 1977 וחוק העובדים הסוציאליים משנת 1996, מסגרת הפעולה של מקצוע טיפולי, גבולות הפעילות המקצועית בתחום וכללי התנהגות מקצועיים בסיסיים, "הם עניין של חוק ומשטר". כל הנ"ל בכלל מקצועות רפואת הגוף והנפש והחוק נועד כדי לאכוף פיקוח ציבורי על מקצועות אלה (וסרשטיין פסברג, תשס"ג: 52-53).
למרות האמור, הארגון שבו עובדת יוליה הינו וולונטרי. המחוייבות של היועץ בארגון הוולונטרי היא בעיקר אתית. תקנון האתיקה של איפ"א ליועצים ארגוניים [1996], מגדיר את פעולת הייעוץ: "ייעוץ הוא פעולה שערכיה הבסיסיים הם: מקצועיות, יושר, דיסקרטיות ואי-ניצול עמדת הכוח של היועץ" (ארליך גינור, תשס"ג: 453). להגדרה זו תהא חשיבות רבה בניתוח המצב שייווצר בעתיד בין יוליה לרחל. אמנם בהגדרה מדובר על מקצועיות, אך אין מדובר בהסמכה. עוד ניתן לראות, כי הייעוץ הארגוני הוא מקצוע מוכר, אך אינו מקצוע מורשה (שם: 454), כלומר שאין בו צורך ברשיון ועל כן גם הבעיה החוקית המתוארת לעיל אינה קיימת, כאשר מדובר בארגונים וולונטריים, הקובעים קוד אתי פנימי. קוד זה מגדיר קווים אדומים ומסמן את תחומי הדילמות. למרות שאין כאן בעיה חוקית, יש בעיה אתית, הנובעת מכך שחלק מהיועצים מגיעים ממגוון מקצועות אקדמיים ולאו דווקא טיפוליים, המחוייבים לקודים מחמירים משל עצמם.