המחלקה להיסטוריה כללית חטיבת צבא ובטחון עבודת בית מסכמת בקורס:
מלחמות והסדרים ביחסי ישראל והעולם הערבי.
‏יום ראשון 09 מרץ 2008
v   רקע היסטורי – המאמצים להשגת הפצצה ב- 29 באוקטובר 1956 החל מבצע "קדש". מהלך זה, אמנם הוצג כפעולת-תגמול נגד בסיס הפדאיון הערבי, אך למעשה היה זה מבצע צבאי מתוכנן היטב ומראש ע"י ממשלות בריטניה, צרפת וישראל. הרקע לפרוץ המבצע היה מגוון. לכל אחד מהגורמים במערכה הייתה סיבה משלו ליציאה אל המבצע: בריטניה, ביקשה לנצל את המבצע הצבאי על מנת להשיב לעצמה את השליטה בתעלת סואץ שהולאמה ע"י נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל נאצר.
צרפת, ביקשה להעניש את נאצר על תמיכתו בארגון ה FLN האלג'ירי ותמיכתו במאבקה של אלג'יריה, פרובינציה צרפתית באותם ימים, לעצמאות מידי הרפובליקה של צרפת. ישראל, לפחות פורמאלית, ביקשה להעניש את נאצר, על תופעת הפדאיון וחסימת מיצרי טיראן. התוצאות הקשות של פיגועי ההסתננות, שנמשכו עד כשנה לפני פרוץ 'מבצע קדש', והחרדה שנוצרה בקרב אוכלוסיית ישראל, יצרה אווירת קונסנזוס לגביי הצורך בתגובה הקשה מצד ישראל.  על המדינות הערביות, מתחומן יוצאו המסתננים, הוטלה האחריות המלאה לתוצאות הפעולה. המערכת הביטחונית ברובה, נדמה כי חיפשה אחר פרובוקציה שתעניק לה לגיטימציה למימוש שאיפותיה המלחמתיות, וביקשה להביא לפתרון בעיית הפדאיון באמצעות מלחמה מוגבלת.
אולם סיבותיה האמיתיות של ישראל היו שונות: היא חשה תחושת מצור המדיני בטחוני וביקשה לצאת אל מפגן של כוח ועוצמה, ביקשה לגמול לצרפת על יחסיה החמים ושיתוף הפעולה המדיני – צבאי עם ישראל, אך מעל הכל – היה זה חלון הזדמנויות, לשלושת המדינות בעלות האינטרס, להתקיף את מצרים. ארה"ב הייתה מצויה בתקופת בחירות, החלה מעורבותה בויאטנם וסיימת ענייניה בקוראיה, בעוד שברה"מ התמודדה עם המרד ההונגרי הגדול כנגד השלטון הקומוניסטי באותה העת. אף אחת מהמעצמות הגדולות הללו, כך נטו להאמין שלושת המדינות, לא תהיה פנויה להתערב למען נאצר. ב 22 לאוקטובר, נפגשו הישראלים, הצרפתים והבריטיים במסגרת ועידה חשאית, בפרבר הפריסאי, סוור וסיכמו על כך שישראל תפתח בפעולת תגמול "מורחבת" שתשמש לגיטימציה להתערבות ברטניה וצרפת בקונפליקט. על-פי המוסכם מראש, ישראל פלשה אל סיני ואיימה על התעלה באמצעות כוח ישראלי מוצנח באזור המתלה. או אז, היו אמורים הבריטים והצרפתים להציב לצדדים בעימות אולטימטום לנסיגה הדדית מאזור התעלה, בהנחה שההצעה תדחה על הסף על-ידי נאצר. סירובו הצפוי של נאצר להצעת הפשרה של המעצמות האירופיות, הכשיר את הקרקע למתקפה צרפתית ובריטית משולבת בסיני. ב 30.10 התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם לדיון ראשוני בנושא, בה פורסמה הודעת הגינוי הבריטית למהלך הישראלי, כמו גם האולטימטום שהוצב לשני הצדדים לפרז את אזור התעלה. החשד כי בריטניה וצרפת מעורבות בקלחת גבר. עם היוודע דבר סירובו של נאצר להצעה הבריטית – צרפתית פתח צה"ל במתקפה כוללת ב-31 באוקטובר, עת הטילו צרפת ובריטניה וטו על הצעת החלטה של ארה"ב בנושא. אך זו, עקפה את הוטו ולקחה את ההחלטה לעצרת הכללית, שם התקבלה ברוב קולות ב 1.11, וקראה לכל הצדדים, לרבות צרפת ובריטניה, להפסיק את האש. הצרפתים, הבריטים והישראלים ניסו למשוך זמן עד ונמנעו מלאשר סופית את הסכמתן להפסקת אש. תוך 5 יממות מרגע תחילת הקרבות, היה צפון חצי האי סיני בשליטה ישראלית. ב-5.11 הסתיים מבצע "קדש" בחלקו הישראלי, כאשר ישראל מודיעה לאו"ם כי היא מקבלת את החלטת העצרת על הפסקת אש. הבריטים והצרפתים עוד הנחיתו כוחותיהם מן הים ב 6.11, אך נאלצו להיענות להחלטת האו"ם באותו יום.  –