מבוא
הביטוי של סיר פיליפ סידני מ 1591   "That sweet enemy France"  מבטא את היריבות הכמעט אינסטינקטיבית בין צרפת לבריטניה. יריבות זו הרבתה לדחוף את אירופה למלחמה ויסורים בלי ניצחון מוחץ של שום צד  . הכל השתנה ב 1904. ה Entente Cordiale  הינו שם תואר רגיל בדיפלומטיה אשר משמעו נימוס של אדון או אדם מתורבת, אולם מ 1904 הוא קיבל פרסום אדיר על ידי ההסכם שנחתם בין בריטניה לצרפת וכיום הינו ביטוי נרדף להסכם זה. ההסכם למעשה פתר את הסכסוכים הקולינאלים בין צרפת ובריטניה כאשר הכי חשובים בהסכם היו הסעיפים שאמרו שצרפת נותנת לבריטניה יד חופשית במצרים ובתמורה בריטניה תיתן לצרפת יד חופשית במרוקו.  על ידי  חתימה על הסכם זה 2 מעצמות קולינאליות יריבות הפסיקו להיות יריבות . אמנם ההסכם לא היה ברית אבל הוא ביסס מערכת יחסים טובה בין
2 המדינות כך ששיתוף פעולה צבאי בין 2 המדינות היה אפשרי במלחמת העולם הראשונה (Johnson:2004, p.xii) . מאז חתימת ההסכם לא היו יותר מלחמות בין צרפת ובריטניה. מה גרם לשינוי בעמדות שנקטו 2 המדינות בקשר לסכסוכים בינהם אשר אפשר את חתימת ההסכם? גם צרפת וגם בריטניה ייחסו חשיבות גדולה למצרים ומרוקו אז מה גרם להם לשנות את דעתם? את כל זה אני אחקור בעבודה שלי. שאלת מחקר מהם האינטרסים העיקריים של צרפת ובריטניה ( ברמת ניתוח של מדינה ומערכת ) בחתימה על הסכם הלבביות?
השערה לפי דעתי האינטרסים העיקריים שגרמו לחתימת ההסכם היו אינטרסים מערכתיים. באותה תקופה גרמניה מאד התפתחה מבחינה צבאית ולכן הוותה איום גם על צרפת וגם על בריטניה. עקב כך 2 המעצמות ראו בעין טובה את סילוק המשקעים/ סכסוכים הקולינאליסיטים בינהם כדי ליצור חזית אחידה נגד גרמניה. תוכן עניינים:
שם הפרק עמוד מבוא

1 רקע תיאורטי
2 -4
פרק יישומי 5-7
סיכום ומסקנות
8 ביבליוגרפיה 9