מבוא
המאגיה הינה כישוף, שליטה בכוחות נסטרים ושימוש בהם במטרה להשפיע על מאירועים בחיי האדם או בטבע. החשיבה המאגית נמצאת באופן מלא או חלקי ביסוד כל הסבר של התנהגות או של חוויה הנוגדים את חוקי הטבע ומציע קיום של כוחות שהן חסרות תמיכה מדעית ( Zusne & Jones, 1989 ).
חלק נכבד מהחשיבה המאגית מופנה ל"אמונות הטפלות" (Superstitions), שהן אמונות ספציפיות וסיבתיות או פעולות המערבות חשיבה מאגית באופו אקטואלי, בשל מעברה תרבותית או מתוך למידה אישית ע"י חיזוקים מיקריים (Zusne & Jones, 1989).
באופן כללי לא ניתן לתת הגדרה מדויקת ומוחלטת לחשיבה המאגית, מפני שההגדרה חייבת להתבסס על קריטריון שיפוט יחסי. אמונה תיחשב ל"אמונה טפלה" אם היא נמנית על "סוג האמונות והפעולות שאדם סביר בחברה המערבית של ימינו יתייחס אליהן כאל כאלו". לכן, ישנו מצב שאמונה ודת של אדם אחד נחשבת "אמונה טפלה" של אדם אחר. עיקרון האמונה נובע מהפחד מדבר שלא נודע ואינו ברור, מסתורי או דימיוני, ומתבטא כתחושת פקפוק וחשש הנובעים מפחד או בורות (Jahoda, 1969).
בעבודה זו אנסה לבחון את תופעת החשיבה המאגית בכלל, ואת הקטיגוריה של האמונות הטפלות בפרט. ההנחה היא שאמונותיו של אדם הן אלו המוליכות את מהלכי חייו ועל פיהן הוא פועל, אם כך, אדם המאמין באמונות טפלות יפעל או שלא יפעל על פיהן. אמונות אלו הן חלק בלתי נפרד מתהליכי מחשבתו והן מתורגמות לדפוסי התנהגות המשפיעים על האדם בחיי היום-יום שלו. בחלק המחקרי של העבודה אנסה להראות את הקשר שבין אמונה במאגיה וב"אמונות טפלות" להתנהגות האדם.
העבודה אינה כוללת נספחים