תקציר ויסות רגשי הוא התהליך שבו הפרט משפיע על הרגשות שהוא חווה ועל הביטוי שלהם. תהליך זה עשוי לכלול שינויים במשך הרגש, בעוצמתו, ובתגובות התנהגותיות, קוגניטיביות, או פיזיולוגיות המתלוות לרגש. היכולת להגיב רגשית ולווסת את התגובה הזו קשורה גם לתהליכים פיזיולוגיים ומספר מדדים של מערכת העצבים האוטונומית, בראשם ה-Heart Period וה-Vagal Tone, נמצאו קשורים ליכולת זו. במחקר זה נבחן הקשר שבין הויסות הרגשי לבין מדדי מערכת העצבים האוטונומית, כאשר ההשערה הייתה כי רמת בסיס נמוכה יותר של VT תהיה קשורה לויסות רגשי טוב יותר. על מנת לבחון את ההשערה, העברנו ל-121 ילדי גן משחק מחשב אשר בחן את רמת הויסות הרגשי שלהם, במדידה תוך-נבדקית, וקצב הלב שלהם נמדד בזמן מנוחה. בהתאם להשערה, נמצא קשר בין יכולת לויסות רגשי למדדי מערכת העצבים האוטונומית, ובנוסף נמצא הבדל בין המינים בהקשר זה. נראה כי קשר זה עשוי לתרום להבנת ההבדלים הבינאישיים בהתנהגותם של ילדים. עם זאת, יש עדיין מקום לבחון כיצד קשר זה מתהווה ואילו משתנים משפיעים עליו. נראה שמין וגיל הם משתנים שכדאי לבחון בהקשר זה. מבוא
תיאוריות רבות התפתחו סביב הנושא של רגשות.
למרות שאין קונצנזוס לגבי ההגדרה של רגש, על פי התיאוריות המקובלות בתחום, החולקות השפעה ניאו-דרוויניסטית, רגשות הם נטיות תגובה ביולוגיות שהתפתחו בבני אדם בגלל הערך ההישרדותי שלהן. למעשה, הרגשות הם סוג של מערכת תגובתית מהירה ומקיפה, שמקנה משמעות לרצף החוויות ;אלו הם הכלים באמצעותם אנו מעריכים חוויות ומתכוננים לפעולה בסיטואציות שונות (Cole et al., 2004). רגשות ממלאים תפקיד חשוב בחייהם של אנשים. הם מסייעים לאנשים להגיב בצורה מתאימה לדרישות הסביבה, וכן להתמודד עם אתגרים, מעברים ומשברים. לאופן שבו אנשים מווסתים רגשות יש השפעה מהותית על הסתגלותם בטווח המיידי והרחוק (Westphal & Bonanno, 2004). ויסות רגשי הוא התהליך שבו הפרט משפיע על הרגשות שהוא חווה ועל הביטוי שלהם. תהליכי ויסות רגשי יכולים להיות אוטומטיים או נשלטים, מודעים או לא מודעים, ויכולים לפעול בנקודת זמן אחת או יותר בתהליך יצירת הרגשות (Gross, 1998). היות ורגשות הם תהליכים מרובי מרכיבים, ויסות רגשי כולל שינויים ב-"דינמיקת הרגש"Thompson, 1994) ), כלומר, במשך הרגש, בעוצמתו, ובהפעלת תגובות התנהגותיות, קוגניטיביות, או פיזיולוגיות. ויסות רגשי מערב גם שינויים בקשר ההדדי בין מרכיבי התגובה. למשל, במצב בו ישנה עליה משמעותית בתגובתיות הפיזיולוגית, בהיעדר תגובה התנהגותית גלויה (Gross, 1998). ויסות רגשי לא מוגדר על פי סוג הרגשות המתעוררים, אלא על ידי שינויים שיטתיים שמתלווים לרגשות אלו (Cole et al., 2004).
שאלות הקשורות לויסות רגשי תופסות מקום מרכזי במחקר הפסיכולוגי מזה זמן רב. המסורת הפסיכואנליטית, בראשה פרויד, התייחסה לויסות רגשי במובן של ויסות חרדה. פרויד דיבר על חרדה מציאותית, שמופיעה כאשר דרישות המציאות מהוות עומס גדול מדי על האגו.
במקרה זה, ויסות החרדה עשוי להתבטא, למשל, בהימנעות ממצבים כאלו בעתיד. סוג אחר של חרדה, על פי פרויד, הוא חרדה נוירוטית או מוסרית, שנובעת מהאיד או מהסופר אגו, בהתאמה. במקרה זה, ויסות החרדה כולל ניסיון להפחית את ביטוי הדחפים, שעל פי הערכתו של האגו, יגרמו לחרדה-