תקציר הטיפול הקוגניטיבי נוסד כתוצאה משתי מסורות: המסורת ההתנהגותית והמסורת הפסיכואנליטית. בין אבות הגישה ניתן לראות את אהרון בק ואלברט אליס אשר תחילה יצרו תרפיות יעילות ופשוטות שלא היו מחוברות עד הסוף עם העולם האקדמי של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. כתוצאה מחסרונות הגישה ההתנהגותית והפסיכואנליטית ובעיקר בשל כשלון המודלים התנהגותיים להסביר את תוצאות הניסויים המעבדתיים השונים, נוצרה הגשה הקוגניטיבית. אהרון בק החל את עבודתו התיאורטית מתצפיות בשטח שערך, בניסיון לספק תמיכה אמפירית לתופעות כמו:דיכאון / חרדה, ומצא מספר תופעות שלא התאימו למודלים הפסיכו דינמיים הקיימים. דבר זה הוביל אותו למחקרים ניסיוניים ולתצפיות קליניות נוספות אשר הצביעו על תפיסה שלילית של האדם הסובל מדיכאון, לגבי עצמו / אחרים / עתידו.
ההנחה הבסיסית, של הגישה, היא שתהליכים קוגניטיביים (חשיבתיים) עומדים בבסיס ההתנהגות האנושית. תהליכים כגון: תפיסה, זיכרון, קבלת החלטות, פתרון בעיות. הטענה היא שישנה השפעה של גורמים חיצוניים אולם אין להמעיט בערך המתווך בין גירוי לתגובה: הקוגניציה. האדם מפרש את הגירויים ובוחר בתגובות.
האדם הוא פעיל בהבניית המציאות שמסביבו ולא סביל. כך שבני אדם שונים יכולים לקבל רושם אחר מגירויים זהים   (אלפורד ובק, 1997).
העבודה להלן, תדון בביקורתיות במקורות הגישה הקוגניטיבית, במחקר והן ביישומה וזאת תוך הצגת מקורותיה הפילוסופיים, שיטות המחקר והאפיסטמולוגיה.