תקציר סמינריון סוגיות נבחרות בשירותי בריאות טיפול הורמונאלי חליפי בגיל המעבר – סיכון מול תועלת גיל המעבר הוא התקופה שבין תקופת הפוריות לתקופת הבלות. התקופה אורכת בין שנתיים לעשר שנים וחלה בסביבות העשור החמישי לחיים. המנופאוזה כשלעצמה מסמלת את הפסקת הווסת, 6-12 חודשים ללא מחזור חודשי- זו התקופה המקובלת לאבחנה. ההתעניינות בנושא גיל המעבר הולכת וגדלה עקב העלייה הניכרת בתוחלת החיים והצטברות מידע רפואי הקושר שינויים גופניים החלים בתקופת הבלות עם שינויים הורמונליים החלים בתקופה זו. בגיל המעבר ובתקופת הבלות שלאחריו חדלות השחלות מלתפקד ועקב כך מפסיקות לייצר ולהפריש את הורמון האסטרוגן, מה שמביא לשינויים הורמונאליים ואלה מביאים לשינויים מטאבוליים ומצבי תחלואה שונים, בעיקר דלדול עצם ומחלות לב.
לרפואה אין עדיין תשובה ברורה ומוחלטת על השאלה האם נחוץ טיפול הורמונאלי חליפי או שמא יש לפנות לטיפולים אלטרנטיביים אחרים ובכך תעסוק העבודה.
את תסמיני גיל המעבר נהוג לחלק למוקדמים, קרי אלה המופעים עם תחילת המנופאוזה או אף מעט לפניה, ולמאוחרים, קרי אלה אשר השפעתם מצטברת ולוקח שנים עד אשר מתגלה התחלואה.
התסמינים המוקדמים הם: ואזומוטריים ( גלי חום, הזעה והאצה בדופק הלב), נוריופסיכיאטריים (עצבנות, דיכאון ועוד) ואורוגניטליים (יובש בנרתיק, דימומים ועוד).
התסמינים המאוחרים הם עלייה בתחלואת כלי הדם והלב, דלדול העצם וירידה קוגניטיבית.
טיפול הורמונאלי:
בשנות השישים והשבעים נפוץ מאוד השימוש באסטרוגן בארצות הברית כאשר המטרה המוצהרת הייתה לשמר את הנעורים לנצח. נשים שהתנסו בשימוש באסטרוגן דיווחו על הקלה משמעותית בסימפטומים ובמהרה הפך האסטרוגן לאחת התרופות הנמכרות בארה"ב. אולם, לאחר כעשר שנים התקבלו נתונים על עליה בשכיחות סרטן האנדומטריום (רירית הרחם) בקרב נשים אלה. ממצא זה הביא למחקר רחב היקף בנושא וכך נמצא כי תוספת של פרוגסטרון (הורמון מין נשי נוסף) לטיפול האסטרוגני סותרת את ההשפעה המזיקה על רירית הרחם. עקב כך, רופאים וחברות תרופות המליצו על מתן  של אסטרוגן בשילוב פרוגסטרון וכיום זהו הטיפול ההורמנלי החליפי (HRT – Hormone Replacement Therapy) לנשים שאינן נטולות רחם בעוד שטיפול באסטרוגן בלבד שמור לאלו שעברו כריתת רחם. חשוב לציין כי שימוש קצר בHRT מביא להקלה זמנית בסימפטומים, אך אינו נותן ריפוי או הקלה קבועה מאחר והוא רק מעכב את הבלתי נמנע ולאחר הפסקת הטיפול, מרבית הסיכויים הם שהתסמינים יחזרו.
מחקר ה-WHI:
מחקר הWHIׁ הינו מרחבי ההיקף אשר בוצעו בעולם.
המחקר בא לבחון שימוש ב-HRT כאשר ההיפותזה שנבדקה הייתה שטיפול ב-HRT מביא לירידה בתחלואה הלבבית. המחקר הופסק עשר שנים לאחר שהתחיל וחמש שנים לפני המועד המתוכנן להפסקתו לאחר שבקרב הנשים אשר טופלו בHRT- אובחנה תחלואה מוגברת בשבץ מוחי (41% יותר מקבוצת הפלצבו), מחלות לב (29% יותר מקבוצת הפלצבו), סרטן השד (21% יותר מקבוצת הפלצבו) וארועים תסחיפיים לעומת קבוצת הפלצבו אך יודגש כי נשים אשר טופלו  באסטרוגן בלבד לא הראו עליה בתחלואה הלבבית. עם זאת ראוי לציין כי היו גם אפקטים מטיבים כמו ירידה בשיעורי סרטן המעי הגס ובשברים בעצמות. על כן, החוקרים הסיקו שלטיפול המשולב אין עדיפות לבריאות נשים מנופאוזליות. ביקורת על מחקר ה-WHI:
למרות העובדה כי מדובר באחד המחקרים הגדולים אשר בוצעו אי פעם בתחום הטיפול ההורמונאלי בגיל המעבר הרי שגם הוא איננו חף מביקורת. חוקרים ורופאים רבים העלו על הכתב בעיות המשתמעות ממחקר זה ונציג את חלקן כאן. ראשית, לא נבדקה איכות החיים לפני ואחרי הטיפול. שנית, נבדק רק סוג אחד ומינון אחד של ההורמונים ואלו נכשלו במניעת מחלות לב. שלישית, שיעור ה- dropout במחקר היה גבוה מאוד ולכן אחוז הנשים שחלו הפך לגבוה אך לאו דווקא משמעותי ואמיתי. כמו כן, ממוצע גיל הנשים גבוה (63) ועל כן רובן כבר לאחר שלב המנופאוזה. יש לציין כי במחקר השתתפו שיעור גבוה של נשים עם בעיית השמנת יתר מאחר ומעל 30% מהנשים היו עם BMI>30 המסמן השמנה חולה (obesity) ורק כ-30% מהנשים היו בעלות BMI< 5 המסמן משקל תקין וכי אחוז גבוה מהנשים היו בעלות יתר לחץ דם כך שלכ-36% מהנשים אשר השתתפו במחקר היה לחץ דם מעל 90140. מכאן ניתן להסיק כי טיפול HRT הניתן שנים רבות לאחר המנופאוזה לנשים שמנות עם יתר לחץ דם הינו מזיק וגורם לעלייה בתחלואה הלבבית. אולם, ברור כי כל אלה אינם מתארים את הנשים אשר בד"כ מקבלות את הטיפול ההורמונאלי בסמוך לתחילת המנופאוזה ובכדי לשלוט על תסמיניה. גישת הטיפול ההורמונאלי כיום: בעקבות המחקרים השונים ואי הוודאות בנושא הוצגו מספר הנחיות בנוגע למתן HRT. ע"פ הנחיות אלו ניתן HRT לנשים עם תסמינים המשפיעים על איכות חייהן אך נעשה הערכה חוזרת כעבור 4 שנים. שימוש בHRT למניעת מחלות כרוניות ובהן אוסטאופורוזיס אינו נהוג כיום משום שקיימות אלטרנטיבות אחרות. יצויין כי ממליצים לשלב תכשירים אלטרנטיביים לא הורמונליים לצורך שמירה על בריאותן של הנשים בגיל המעבר. תוכן עיניינים.. 2 תקציר העבודה.. 3 מבוא. 5 סקירה ספרותית.. 6 גיל המעבר – מהו?. 6 האסטרוגן והשפעותיו 7 תסמיני גיל המעבר. 8 תסמינים מוקדמים.. 9 תסמינים מאוחרים.. 12 טיפול הורמונאלי חליפי (HRT) בגיל המעבר. 14 טיפול הורמונאלי חליפי באסטרוגן בלבד לעומת טיפול משולב. 15 התוויות לטיפול הורמונאלי חליפי: 16 התוויות הנגד לטיפול הורמונלי חליפי: 16 הסיכון בטיפול הורמונאלי חליפי (HRT) בגיל המעבר. 17 מחקר ה-WHI 18 השפעת מחקר ה-WHI 20 שיטת המחקר. 20 תוצאות.. 21 דיון 22 ביקורת על מחקר ה-WHI 23 גישת הטיפול ההורמונאלי החליפי כיום – לאחר ה-WHI 24 האם יש טיפול אלטרנטיבי יעיל לצורך הקלה על תסמיני גיל המעבר?. 5 האם טיפול הורמונאלי יכול למנוע תחלואה לבבית (CVD) ולמנוע המשך תהליכים אטרוסקלרוטיים שכבר החלו?  26 סיכום ודעה אישית.. 27 הגישה בארץ: 27 ביבליוגרפיה.. 29