הקדמה "השירה, בתוקף הגדרתה, אינה ניתנת לתרגום. אפשרית רק העברה (טראנספוזיציה) יצירתית: העברה פנים-לשונית מצורה פואטית אחת לאחרת, או העברה בין-לשונית – מלשון אחת ללשון אחרת, או לבסוף, העברה בין סמיוטית – ממערכת סימנים אחת לאחרת, למשל מאמנות המילה למוזיקה, למחול, לקולנוע או לציור". (רומאן יאקובסון) מאז ומעולם משכה היצירה השקספירית העשירה והמורכבת את לבם של מתרגמים בכל השפות, ורבים ניסו להתמודד עם משימה זו. יצירתו של שקספיר היא קטגוריה בפני עצמה, שילוב של שירה עם דרמה, הגות עם סיפורי שפיכות דמים ומעשי נקם, שילוב של סגנון נשגב ומליצי עם שפה עממית, חריזה עם פרוזה – בקיצור, משימה מונומנטאלית לכל מתרגם.
הראשון שתרגם את יצירותיו של שקספיר לעברית  היה יצחק אדוארד סלקינסון (1820-1883), יהודי מומר שחי בתקופת ההשכלה והתפרסם כמתרגם בעל נאמנות לטקסט המקורי תוך שמירה על רוחה של השפה העברית דאז, שהייתה שפה מקראית, פיוטית ומליצית. סלקינסון התפרסם בעיקר בזכות התרגום לעברית של הברית החדשה (שראה אור רק 3 שנים לאחר מותו)  וכן בתרגומיו למחזות השקספיריים "אותלו" (1874) ורומיאו ויוליה (1878). סלקינסון ידוע בזכות הגיור שערך לשמות גיבוריו של שקספיר רומיאו ויוליה שכונו על ידו רם ויעל, ואותלו שהפך לאיתיאל הכושי. בכירי המשוררים והמתרגמים ניסו את כוחם בתרגום יצירות שקספיריות ביניהם חיים נחמן ביאליק (1929), אברהם שלונסקי (1946), נתן אלתרמן (1966) , רפאל אליעז (1961-64) , ט.
כרמי (1981), ניסים אלוני, אהוד מנור (1986) דוד אבידן ועוד רבים אחרים. בשני העשורים האחרונים הופיעו תרגומים מאת מאיר ויזלטיר (1999), דן אלמגור (2001), דורי פרנס (2004), אברהם עוז (2006), שמעון זנדבק (1988) ועוד.
המחזה "המלט" נחשב על ידי רבים לפסגת יצירתו הדרמטית של שקספיר. אין פלא, אפוא, שזכה לתרגומים רבים לעברית, ביניהם אפילו תרגומים חלקיים בלבד של י"ל גורדון פרץ סמולנסקין, ותרגום מלא של ישראל אפרת, ח.י. בורנשטיין, אברהם שלונסקי, צבי דוידוביץ, אהרון קומם, דוד אבידן, ט. כרמי, דורי פרנס ודן אלמגור.
עבודה זו מבקשת לערוך השוואה בין מספר תרגומים לעברית של המונולוג המפורסם                "To be or not to be" מתוך "המלט". בטרם נפנה להשוואת התרגומים עצמם, נסקור בקצרה את התיאטרון האליזבתני ואת יצירתו של שייקספיר. דגש מיוחד נשים על סגנון הכתיבה הייחודי לו ועל הבעייתיות בתרגום יצירתו לעברית.
לאחר מכן נסרוק בקצרה את המחזה ונתעכב על המונולוג, נשוא העבודה, נבחן את מאפייניו השונים, מקומו במחזה, תוכנו, וכן מאפיינים צורניים כגון משלב, סגנון, מבנה, מצלולים, חריזה פנימית, מקצב, משקל, לשון פיגורטיבית ועוד. ניתוח זה ישמש אותנו כמודל להשוואת התרגומים בשלב הבא של העבודה. פרמטרים אלה יסייעו לנו גם לבחון את מידת התרגומיות של המונולוג וכיצד זו באה לידי מימוש (או לא) בתרגומים השונים. תהליך ההשוואה יתחלק לשלוש רמות עיקריות: הלקסיקון (אוצר המילים בזיקה לתוכן); הסגנון (מאפייני הלשון: דימויים, משלב לשוני ועוד; ופרוזודיה (מקצב, חריזה, משקל ומצלול, (כלומר, הקשר ביו מאפייני הצליל כגון מקצב, קצב ועוצמה לבין הרגשות והמשמעות). עבודת ההשוואה תתבצע בשני צירים: דיאכרוני וסינכרוני. הציר הדיאכרוני יציג מספר תרגומים על ציר הזמן, תוך בחינת הגישות השונות לתרגום בתקופות היסטוריות שונות, על רקע
התפתחות העברית והנורמות הטקסטואליות ששלטו באותה תקופה בשדה התרגום. מטבע הדברים השוואה דיאכרונית תבחן גם את מיקומו של כל תרגום על הציר אדקווטיות – קבילות (נאמנות מרבית לטקסט המקור ולרוחו לעומת נאמנות מרבית לנורמות התרגום בתרבות היעד). הציר הסינכרוני יבחן ארבע גרסאות המשתייכות לאותה "קבוצת גיל", ובו נעמוד על ההבדלים השונים ביניהם. תחילה נשווה בין שני מתרגמים שאין קשר ביניהם, ונבחן את הבדלי הגישות לתרגום ואת תוצאותיהן. לאחר מכן נשווה בין שתי גרסאות, תרגום ועיבוד של אותו תרגום שנעשה לפי הזמנה ועבור הפקה ספציפית. לסיכום, נבקש להסיק מסקנות כלליות מההשוואה שנעשתה בין התרגומים, ובעיקר לענות על השאלה מהי מדת התרגומיות של המונולוג של המלט לעברית. תוכן עניינים
הקדמה. 3
התיאטרון האליזבתני 5
הטקסט השקספירי 6
על המחזה. 8
המונולוג To be or not to be. 9
ניתוח דיאכרוני של תרגומי המונולוג לעברית. 13
מבוא. 13
תקופת ההשכלה. 13
יל"ג (1872) 15
פרץ סמולנסקין (1874) 18
"הקבוצה האמריקאית". 22
שלום צבי דוידוביץ' (1942) 22
קבוצת שלונסקי-אלתרמן-גולדברג. 26
אברהם שלונסקי (תש"ו,
1 946) 27
התקופה המודרנית. 31
ט. כרמי (1981) 31
דן אלמגור (עיבוד) 34
סיכום.. 35
ניתוח סינכרוני של תרגומי המונולוג לעברית. 38
אהרון קומם מול דן אלמגור. 38
ט. כרמי מול דן אלמגור. 43
סיכום ומסקנות. 45
ביבליוגרפיה. 46