שלום לכולם! מצורפים סיכומי השיעור של קורס:
0801-002- ספרי התורה- בראשית שמות השימוש בסיכומים הם על אחריות הקוראים בלבד! בהצלחה! ספרי התורה- בראשית שמות (0801-002-) נושא מספר 1 – להיכן נעלם העולם הבא במקרא?
3 ראיות לכך שהעולם הבא לא מוזכר במקרא:
התחלת התורה ב"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ולא בתיאור המתבקש של בריאת עולם הנשמות, ומטרת בריאת העולם הזה כ'פרוזדור' לקראת העולם הבא.
העולם הבא לא מוזכר גם במקומות שהיה מתבקש שיוזכר, כגון בפרשת "והיה אם שמוע" שם מפורט השכר על שמירת המצוות והעונש על הפרתן. (מקור ימני תחתון בדף 3).
משה מתחנן להישאר בעולם הזה ולהיכנס לארץ ישראל, למרות שלפי המדרש מוצע לו להגיע ישירות למקום הטוב ביותר בעולם הבא. (מקורות עליונים בדף 3).
ראיה למרכזיות העולם הזה בתקופת משה, לעומת מרכזיות העולם הבא בתקופת התנאים:
מותו של רבי עקיבא בעינויים נתפס על ידו כדבר שראוי לצפות לו (נענש ע"י הרומאים מאחר ותמך רוחנית במרד בר כוכבא שפרץ בשל הציפיה לבניית בית המקדש השלישי 70 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני – כמו שהיה הפער בין חורבן ביהמ"ק הראשון לבניין ביהמ"ק השני). (מקור אמצעי שמאלי בדף 3).
התשובה למלאכים ששכרו של רבי עקיבא הוא בעולם הבא, איננה ניתנת למשה, אלא "שתוק, כך עלה במחשב לפני!" . (מקור אמצעי ימני בדף 3). הסיבה לפער (לפי המשך השיעור): בתקופתו של משה לעולם הבא הייתה משמעות פחותה מזו המקובלת בתקופות המאוחרות יותר, והתשובה שרבי עקיבא יקבל את שכרו בעולם הבא – לא יכולה להתאים לתקופתו של משה.
הסברו של הראי"ה קוק לתופעה זו (אורות עמ' קי, מקור אחרון בדף 4 – לא קראנו בפנים בכיתה):
המטרה של התורה איננה פרטית אלא לאומית: הקמת "ממלכת (מדינה מוצלחת) כהנים (קשורה לאלוקים) וגוי קדוש (מוסריות בין אדם לחברו)". הציווים הפרטיים כ"לא תרצח" ו"לא תנאף" הם הדרך להגיע ליעד זה, שבעקבותיו תשרה השכינה בארץ, ותהיה אפשרות למפגש עם אלוקים במסגרת העולם הזה. המטרה לפי התורה היא הפיכת העולם הזה לטוב יותר, בלא כל התמקדות בעולם הבא (ראיה: האמונה בתחיית המתים).
העולם הבא היה תמיד קיים, אך כ'נר בצהריים', שלא שמו לב אליו – כי לא היה צורך למות בכדי לחוש קרבת אלוקים. אפשר היה לחוות זאת בעודנו בחיים.
הבעיה בתקופת הבית הראשון: לא היתה מחוייבות אישית למוסר ולשמירת מצוות, מאחר והכלל דאג לאפשרות להגיע לקרבת אלוקים על ידי בית המקדש (כיש אור אף אחד לא דואג לנר הפרטי שלו).
הפתרון:
יציאה לגלות שהופכת את העולם הזה לחסר משמעות, שבו האדם אינו נפגש עם הטוב האלוקי. העולם הזה הופך לפרוזדור לקראת העולם הבא, הבא לידי ביטוי על ידי הקפדה אישית על המוסר ושמירת המצוות האישית (שכן כשיש חושך כל אחד דואג לנר הפרטי).
המציאות כיום: על האדם לנסות, למרות שהעולם הזה התחיל להיות מואר, לשמור גם על צורת החשיבה של הגלות – מאחר ורק אם כל אחד ידאג לנר הפרטי שלו (=המוסר והקשר האישי שלו לאלוקים) יהיה כאן אור כללי (=מדינה מוסרית).

3 הגישות לשאלה מדוע נברא העולם הזה:
הרמח"ל (שמאלי למטה בדף 3):
האל הוא טוב -> בריאת הנשמות בכדי להיטיב להם (בעולם הבא) -> בריאת העולם הזה בכדי שההטבה תהיה לא בחסד, אלא בזכות המאמץ של הבוחרים לעשות טוב בעולם הזה. בעל התניא (מייסד חסידות חב"ד – עליון בדף 4 – לא קראנו בכיתה): בשל אין-סופיותו האל רוצה להופיע לא רק ברוח אלא גם באמצעות החומר. תפקיד בני האדם הוא להפוך את עולמנו לטוב ומוסרי יותר – וכך לגלות שגם מה שנראה ההפך מהאלוקות, הוא חלק ממנה.
הראי"ה קוק (אמצעי בדף 4 – לא נלמד בכיתה): האלוקות מורכבת מצד שלם, ומצד משתלם (העולם החומרי שיכול להתקדם ולהשתפר, ובפרט נשמות בני האדם שמתקדמות מבחינה מוסרית).
הגישה הראשונה מדגישה שהעולם הזה נוצר רק כאמצעי לקבלת הטוב בעולם הבא. שתי הגישות האחרות מדגישות את המרכזיות של העולם הזה, ללא כל קשר לעולם הבא.
לפי הראי"ה קוק (אורות עמ' קי, מקור אחרון בדף 4 – לא קראנו בפנים בכיתה), בדורנו הגישה הכללית צריכה להיות חשיבות הפעולה בעולם הזה, אך אין להתעלם מתודעת העולם הבא הפרטי, אלא להשתמש בה על מנת להצליח לשמור על המוסר והאחריות האישית, שרק היא זו שתביא להפיכת העולם הזה לטוב יותר.
בתקופתו של משה, ההבטחה לאושר רוחני פרטי בעולם הבא נראית חיוורת אל מול האפשרות למימוש הייעוד הגדול של הכניסה לארץ והניסיון לבנות 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' בתוך עולמנו הגשמי.
משה רבנו ודורו כבר חוו מעין 'עולם הבא' במדבר בו חיו חיים רוחניים תוך ניתוק מצרכי העולם החומרי, אך חוויה זו היוותה בשבילם רק את ה'פרוזדור' המביא לחיים רוחניים וגשמיים מלאים ב'טרקלין' – בארץ ישראל. רק  החל מתקופתו של רבי עקיבא, לאחר חורבן הבית השני וכשלון מרד בר-כוכבא שהביא את הקץ על תקוות העם לחיים רוחניים בארץ ישראל, באה לידי הבלטה האפשרות לאושר רוחני פרטי בעולם הבא. חיים ללא מקדש, ללא שכינה וללא ממלכת כהנים וגוי קדוש, אכן ראויים לכינוי 'פרוזדור' – ואל מול חיים שכאלה, מאיר באור יקרות כ'נר בלילה' הטרקלין שבעולם הבא.
לאור כל זאת, נוכל גם להבין את הדברים ששמה דרשתנו בפיה של נשמתו של משה: 'ריבונו של עולם  וכי יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה? אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת הימנו!'. מאחר ו'הטרקלין' הסופי של המציאות אינו ניתוק בין  הרוח  והחומר בעולם  הבא, אלא דווקא  חיבורם של הרוח והחומר במציאות הטהורה שבארץ ישראל, נשמתו של משה מתחננת שלא להתנתק מגופו של משה, שכן אין לך דגם מושלם יותר לחיבור בין רוח וחומר  – מאשר החיבור בין נשמתו וגופו של משה. מקולין: משה רבינו מתחיל להתעניין בר"ע ומבקש לדעת מה עלה בגורלו של אותו גדול תורה, ואז מראה הקב"ה למשה שתולים את בשרו של ר"ע על מקולין – כמו שתולים בשר בהמה.
"שרגא בטיהרא לא מהני" – הראי'ה קוק בעקבות הכוזרי, מסביר את אי אזכורו של העולם הבא בתורה שבכתב, במשל 'שרגא בטיהרא לא מהני' = נר בצהריים אינו מועיל. כאשר קיים האור הגדול של ארץ ישראל, ומתאפשרים חיים רוחניים בתוככי העולם הזה תוך התגלות אלוקית והשראת השכינה בארץ ישראל, מתגמדת ההבטחה לחיים רוחניים פרטיים בעולם הבא שלאחר המוות – למדרגת 'נר בצהריים'.
התגין של האותיות בספר התורה:  משה עולה למרום בזמן ובמקום שנקבעו מראש כדי לקבל את התורה, בהגיעו למרום, מגלה משה להפתעתו שהקב"ה מושך זמן, ובמקום למסור לו את התורה, יושב הקב"ה בנחת ומצייר כתרים לאותיות התורה.
משה נהיה די מבולבל ולא מבין למה הקב"ה מתעכב ולא מוסר לו את התורה, ויתר על כן, לא מובן מדוע הקב"ה משקיע מאמץ על קישוטים מיותרים לאותיות – הרי המילה תישאר אותה מילה.
עונה לו הקב"ה כי מדובר במלאכה חשובה, משום שבעוד כמה וכמה דורות יעמוד תלמיד חכם שיפרש את אותם הכתרים ויעניק משמעות לכל קוץ וקוץ. משה ההמום דורש לראות את אותו תלמיד חכם.
משמעות הישיבה בסוף שמונה שורות: הקב"ה נענה לבקשתו ושולח את משה קדימה בזמן הישר לבית מדרשו של רבי עקיבא. משה יושב בשורה האחרונה – כלומר במקומם של התלמידים הזוטרים ביותר, ולא מצליח להבין מה רבי עקיבא מלמד.
נושא מספר 2 – גירוש ישמעאל בראשית כא':
האם חטאה שרה בגירוש ישמעאל?
בניגוד לעמדה המוכרת לפיה ישמעאל חטא בגילוי עריות, שפיכות דמים או עבודה זרה – לפי שיטת רשב"י ישמעאל לא חטא, ולפי דברי ´בעל הטורים´ דווקא שרה היא שחטאה בפרשיה זו…..