good fences make good neighbors- על יחסי הגומלין בין הרשות השופטת למחוקקת מימי המנדט הבריטי אשר הוריש לנו את החוק האנגלי, עשינו כברת דרך משפטית שמקורה בשינויים תרבותיים, חברתיים ומוסדיים. ביהמ"ש, במסגרת השינויים המוסדיים, הפך מגוף מגלה משפט לגוף מייצר משפט. שינוי זה מציב כיום את ביהמ"ש בשורה אחת עם הרשות המחוקקת. מכאן, שמתנהלת מערכת יחסים מורכבת בין שתי הרשויות. יחסי גומלין אלו בעלי כמה פנים- יחסים משלימים, יחסים מתקנים, יחסים סימביוזיים ויחסים אינטרסנטיים. ליחסי גומלין אלו ישנם השלכות חברתיות קשות, ובראשן, פגיעה חמורה בעיקרון החוקיות. התבוננות במציאות המשפטית מראה כי על אף שזה מהווה את אחד מעקרונות היסוד של השיטה הישראלית ועל אף ההתפארות ביישום דקדקני של העקרון הרי שישנם פערים גדולים בין הרצוי למצוי.
  תמציתו של עקרון החוקיות הינה כי אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו. עקרון החוקיות נועד להגן הן על הפרט והן על החברה. זכויות היסוד של הפרט עלולות להיפגע קשה אם יוכרז כעבריין ויוטל עליו עונש פלילי בלא שהיה קיים איסור עפ"י חוק על מעשהו בשעת עשייתו. מכאן שהחוק חייב להכוון התנהגות. אזהרה כזאת עשויה להתוות את אורחות חייו של האדם בכיוונים הרצויים לחברה, שכן פגיעה בזכויות יסוד של הפרט היא פגיעה בחברה כולה. בנוסף, עקרון החוקיות מבטיח גם את ההגשמה התקינה של תפקידי דיני העונשין, שהעיקרי בהם הוא התפקיד החינוכי והמניעתי הישיר. זאת ועוד, העיקרון מהווה ערובה להגשמת אחת מאושיותיה של מדינת שלטון חוק: הוא מבטיח את ההפרדה בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת, כאשר הראשונה מופקדת על יישום החוק בלבד, מבלי שתהא מוסמכת לגלוש למלאכת יצירת החוק, אשר נועדה לרשות המחוקקת בלבד. האמנם?! … העבודה ללא רשימה ביבליוגרפית