בס"ד
1 .במקרה דנן ילדיו של אהרון(להלן הילדים) יטענו שהצו הינו תעודה ציבורית שמבטא מעשה שיפוטי שנערך בביהמ"ש השלום בת"א כגוף רשמי של מדינת ישראל. במקרה שלנו פסילתה של עדות מפי שמועה מצריכה התנגדות מצד היריב אם הוא לא התנגד הראיה כשרה וניסן אכן התנגד ולכן נבדוק:
ארבעה תנאים מצטברים לקבילותו של הצו: הרישום במסמך נעשה מכוחה של חובה מפורשת שבדין, הרישום מתייחס לעניין ציבורי, הרישום נועד להישמר לעתיד, הרישום עומד לעיון הציבור-ניסן יטען שאין לקבל את המסמך הוא חסוי ואינו מהווה תעודה ציבורית.מנגד הילדים הוציאו מאתר אינטרנט משפטי והינו העתקו הבדוק של המקור ושהתעודה משמשת ראיה לאמיתות תוכנה ללא צורך בקלדנית מאידך ניתן היה לבקש את הצו המקורי ע"י צו של ביהמ"ש או בדרך אשר ס' 32 מקנה.
הילדים יטענו שדינו של הצו הנ"ל כדין המסמכים הרשמיים האחרים, אשר החוק מתיר את הצגתם בתורת אותם יוצאים מגדר הכלל האוסר על קבלת עדות "שמיעה". מנגד המדובר לא רק בקיום הוראת החוק הפוסלת עדות "עד מפי עד", אלא גם בכלל הדורש את "ההוכחה הטובה ביותר"; וזו יכולה להיות עדותה של הקלדנית שנכחה בשעה שניתן הצו, מנגד אין הצו מהווה מסמך בעל אופי ציבורי, הואיל ויש –