תוכן עניינים
1. הקדמה
2 . הוסרל וקאנט על האגו הטרנסצנדנטלי
3 . סארטר והוסרל על האגו הטרנסצנדנטלי
4 . תורת האגו של סארטר 5. במקום סיכום: האם באמת קיים פער בין תורת האגו של סארטר לזו של הוסרל ?
בשנת 1936,  פורסם המאמר "הטרנסצנדנטיה של האני" . המאמר מציג את קריאתו הייחודית של הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר בתורת האגו של הפילוסוף הגרמני אדמונד הוסרל, ומהווה בחלקו הראשון תגובה וביקורת לרעיונות המופיעים בספרו של הוסרלIdeas: General Introduction to Pure Phenomenology. . טענתו הפוזיטיבית של  סארטר תרצה לומר כי האגו מהווה אובייקט כשאר האובייקטים עבור התודעה.
סארטר נראה כמי ששואל את הוסרל את השאלה הבאה: "אם לפי טענתך קיומו של האגו האמפירי נסמך על התודעה הטרנסצנדנטלית, כיצד זה מן האפשר שתודעה אבסולוטית זו תהייה גם כן אגו ?" סארטר ירצה לענות להוסרל כי התודעה הטרנסצנדנטלית הינה ריקה מכל מבנה אגולוגי על בסיס הטענה כי האגו כשלעצמו מהווה אובייקט של התודעה. סארטר טוען כי יש ביכולתנו לתאר ולהסביר את התודעה במידה מספקת, בלי להוסיף לשיטה את הנחת האני הטרנסצנדנטאלי, בעוד שהוסרל מחזיק בדעה ההפוכה.
טיפולו של סארטר בתודעה מכיל  2 אספקטים:
נגטיבי ופוזיטיבי. הצד הנגטיבי הינו דחייתו של הרעיון ההוסרליאני בדבר האגו הטרנסצנדנטאלי השוכן בתודעה ומתגלה לאחר הרדוקציה הפנומנולוגית, והצד הפוזיטיבי הינו ניסוחה מחדש של תודעה נטולת אגו. באופן זה, החיבור "הטרנסצנדנטיה של האני" אינו רק מסתפק בביקורת נוקבת על ההסבר ההוסרליאני למבנה התודעה הפרה רפלקטיבית אלא גם מציג איך לדעתו של סארטר יש לנסח, לאור ביקורת זו, את עקרונות הפנומנולוגיה ככלל והתודעה (המשוחררת מן הטראנסצנדנטליות של האני) בפרט. בחלקו השני של המאמר סארטר עובר לתאר באופן מפורט את מבנה האובייקט המיוחד הקרוי "אני". בנוסף, כמה מן הרעיונות המופיעים במאמר (למשל, תפיסת "האחר") מטרימים רעיונות מרכזיים  אשר יאפיינו את גישתו של סארטר בעתיד, ובעיקר בספרו החשוב ביותר – "הישות והאין".
בחלקו האחרון של המאמר, סארטר מציע זווית פסיכולוגיסטית מעניינת לבחינת הרדוקציה הפנומנולוגית של הוסרל בראי תורת האגו שלו.
בהמשך אתמקד באופן קריאתו של סארטר את כתבי הוסרל ואנסה לעמוד על חשיבותה של ביקורתו. ותוך כדי כך, אעמוד על הכשלים הקיימים בביקורתו של סארטר.