עבודה זו תעסוק בקבוצת ההפרעות הדו קוטביות המאופיינות בשינויים קיצוניים במצבי הרוח של החולה, הבאים לידי ביטוי במהלך גלי, דהיינו מעבר ממצב דיכאוני למצב מאני. ראשית, תציג העבודה את שכיחותה של ההפרעה בפסיכיאטרייה, ואת דרישת התערבותם של הגורמים הרלוונטיים. זאת משום שהיא מוציאה את החולה ממסלול חייו התקין, ואף עלולה להוות סכנה לו ולסביבתו. שנית, תציג העבודה גישות תיאורטיות שונות שיסבירו את ההפרעה הדו קוטבית הן מהפן הביולוגי והן מהפן הקוגניטיבי התנהגותי.  בנוסף, תדון העבודה בדרכי הטיפול השונות, תציג סוגים שונים של תרופות, כגון תרופות אנטי פסיכוטיות אטיפיות, ואף תתמקד בטיפול שנמצא עד היום ליעיל ביותר בייצוב מצב הרוח המאני, והוא הליתיום קרבונט. ואולם לליתיום קרבונט תופעות לוואי קשות ביותר, עד כי חולים רבים מחליטים באופן עצמאי להפסיק ליטול את התרופה על אף הסיכון הכרוך בדבר.                      כמו כן, העבודה תתייחס לעמדת הרופאים הממליצים ליטול את התרופה בקביעות, ואף מזהירים כי הפסקת הטיפול על דעת החולה עשויה להחריף את המחלה, להביא להתפרצויות תדירות יותר, ולהגביר את הסיכון להתאבדות.
תוכן העניינים:
מבוא                                                                                                               פרק א'- תיאור ההפרעה על כל פרטיה                                                                  פרק ב'- גישה תיאורטית                                                                             פרק ג' – שיטת טיפול                                                                                              סיכום                                                                                                                         ביבליוגרפיה                                                                                                   העבודה בפונט 14