מי צריך 45 יום?
מאת עו"ד מיה צחור מפעילת אתר האינטרנט "עובדות, האתר לזכויות העובדת" www.ovdot.co.il פיטורי נשים לאחר חופשת לידה פוגעים ומשפילים. אבל האיסור לפטר אותן במשך חודש וחצי לאחר חופשת הלידה רק מרע את מצבן נ.
עבדה כמזכירה במשרד פרסום שש שנים. מקום העבודה היה הבית שלי, היא אומרת. עשיתי כל דבר שהתבקשתי, במסירות ואפילו בהתלהבות. אהבתי את מקום העבודה. השמיים התחילו להתקדר כאשר הודיעה שהיא בהריון. הערה פה, הערה שם. כשרצתה לחזור מחופשת הלידה לא היה לה מקום עבודה. הסיבות לפיטורי נשים לאחר חופשת לידה, מגוונות: מצאנו מחליפה יותר זולה, את לא תוכלי לתרום כמו פעם, איך תיסעי עכשיו למרחקים, איך תישארי שעות נוספות. בדרך כלל מדובר בנשים שהיו עובדות מצוינות, במשך שנים, והשקיעו את מלוא מירצן וכשרונן במקום העבודה וראו  בו את ביתן השני. הבית הזה הוא בית חם עד ההריון. אז היחס משתנה, ולא חשוב כמה טובה ומסורה היתה העובדת:
עכשיו יש לה משהו אחר, משמעותי, בחייה, משהו שהיא עתידה להתמסר לו גם. ואת זה מעבידים רבים לא יכולים לשאת, גם אם לא יודו כי זו הסיבה להתקררות שחלה ביחסם לעובדת. זאת הסיבה שנשים מוצאות את עצמן בלי עבודה אחרי חופשת לידה.
אותו מעביד יאמר, אבל יש לי כל כך הרבה אמהות בעבודה, אצלנו אין אפליה. אז למה בכל זאת נשים לא חוזרות לעבודה לאחר לידת הילד הראשון? כי הבוס הכיר אותן נקיות ממחויבויות, וככה היה לו טוב. הכנסת רצתה למנוע את התופעה הזאת וחוקקה במרס 1998 חוק שאמור היה למנוע, או לצמצם, פיטורים לאחר חופשת לידה. נקבע כי אסור לפטר אשה לאחר חופשת הלידה אלא בחלוף 45
יום מיום סיום חופשת הלידה. האיסור הוא מוחלט ואי אפשר לבקש היתר ממשרד העבודה.
החוק הזה מטרתו פשוטה. המחוקק חשב, הבה נראה למעביד שהעובדת, אמנם היא אמא ויש לה תינוק בבית ומחויבויות, אבל תנסה אותה 45 יום ותראה שהיא עדיין בסדר, שלא צריך לפטר אותה. לפני חקיקת החוק היה צריך מעביד המפטר עובדת לאחר חופשת לידה לשלם לה 30 יום הודעה מוקדמת, ושלום. מעבידים לא התרגשו מעוד 15 יום, והודיעו לעובדת אחרי חופשת לידה כי היא מפוטרת אחרי 45 יום.
ראה זאת המחוקק והיקשה עוד יותר. הכוונות, כמובן, טובות. הכנסת חוקקה תיקון בשנת 2000, שלפיו 30 ימי הודעה מוקדמת לא יכולים להיכנס בתוך ה – 45 יום. כלומר, מי שמפטר אחרי חופשת לידה, צריך לשלם 45 יום ועוד 30 יום.
החוק הזה, מתברר לאחר חמש שנות קיומו, פוגע בנשים ומרע את מצבן. וזאת למה?
כי מעביד שרוצה לפטר עובדת אחרי חופשת לידה, עושה זאת. הדרך פשוטה: אומרים לעובדת בסוף חופשת הלידה, תחזרי, אבל בעוד 45 יום אני מפטר אותך. הרבה עובדות שואלות אותי, מה לעשות? אני לא רוצה לחזור ל – 45 יום. עובדים לא אוהבים לבוא למקום עבודה שלא רוצה אותם. הדבר נכון שבעתיים לגבי אשה לאחר חופשת לידה. לפטר עובדת לאחר שנולד לה ילד זה פוגע מאוד, משפיל ומבזה. במיוחד כאשר מדובר בעובדת ששירתה שנים ארוכות וטובות במקום העבודה. עכשיו צריך למצוא מטפלת, או להכניס למשפחתון, תינוק בן שלושה חודשים, לשנות סדרי עולם, להפסיק הנקה ולגייס את מיטב המשאבים כדי לחזור למקום עבודה, שכלל לא מעוניין בנו, לחודש וחצי. אז מפוטרות כאלה אומרות למעביד, שהן לא רוצות לחזור לחודש וחצי ושיתן כבר היום מכתב פיטורים. המעביד אומר, בצדק, שאסור לו לתת מכתב פיטורים, כי החוק קובע שאסור לו לפטר. אז אם העובדת מחליטה שלא לחזור, היא תיחשב למתפטרת, תאבד את זכותה לשכר עבודה של 45 יום, ולא תקבל לא דמי הודעה מוקדמת ולא מכתב פיטורים שהיה מאפשר לה לקבל מיד דמי אבטלה. וכל זה למה? כי המחוקק כופה על הצדדים יחסי עבודה. פעמים רבות מעבידים מנסים לגלגל על העובדת את סיום העבודה וטוענים שהיא התפטרה. או שהם מחזירים את העובדת, אבל לתפקיד אחר.
ויש עוד מגרעה. נניח עובדת בהריון רוצה להתקבל לעבודה זמנית בעת הריונה. המעביד יחשוב פעמיים: למה לקחת עובדת כאשר אסור לפטר אותה אחרי חופשת הלידה? החוק הזה, אם כך, הוא מיותר ומזיק. החוק לא שיכנע מעבידים להעסיק נשים לאחר חופשת הלידה אלא רק שיכלל את השיטות שלהם לפטר את העובדת בלי לשלם את זכויותיה.
אם החוק הזה יבוטל, מעסיק שיפטר אחרי חופשת לידה יצטרך לתת מכתב פיטורים והודעה מראש של 30 יום, כפי שהיה קודם. זה לא נטל כבד מדי. אם עובדת תחשוב כי פיטוריה נעוצים באפליה פסולה והיא פוטרה בגלל אמהותה, היא יכולה להגיש תביעה לפיצוי בגין פיטוריה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולעתור לפיצוי של 60,000 ש"ח ללא הוכחת נזק ועוד הפסדי השתכרות. בינתיים היא תוכל לקבל דמי אבטלה ולחפש בנחת עבודה אחרת, בלי שכבודה ומעמדה ייפגעו. לא המעביד ולא העובדת צריכים את החודש וחצי האלה. הם מכשול.