ת.עניינים: מבוא   1
פרק 1. סקירת ספרות   2
1 .1 תקשורת וממשל  2
1 .1.1 טוטאליטארית. 2
1 .1.2 אוטוריטארית / סמכותית. 3
1 .1.3  גיוס ( מגויסת / מתגייסת) 3
1 .1.4  אחריות חברתית. 4
1 .1.5  ליבראלית / חופשית. 4
1 .2 תקשורת ממשל ודעת הקהל  5
1 .3 הפעילות התקשורתית של החיזבאללה   6
1 .4 הסיקור התקשורתי של מנהיגי טרור  7
1 .5 הביקורת הציבורית כלפי התקשורת במלחמת לבנון  9
1 .6 סיקור אמצעי התקשורת הישראליים את מנהיג החיזבאללה בזמן מלחמת לבנון השנייה   10 פרק 2. השיטה   11
2 .1 מדגם   11
2 .2 כלים   11
2 .3 מגבלות המחקר  11
פרק 3. ניתוח הממצאים   12
הסיקור מן העיתונות המשודרת   12
הסיקור מן העיתונות הכתובה   18
פרק 4. דיון  22
סיכום   24
ביבליוגרפיה  
5   מבוא
מלחמת לבנון השנייה היא מלחמה שהתרחשה מאמצע יולי ועד אמצע אוגוסט 2006 בלבנון ובצפון ישראל. המלחמה כללה התקפות של חיזבאללה על צבא הגנה לישראל ועל יישובים בצפון הארץ. כמו כן, התקפות של צה"ל על חיזבאללה ועל יישובים ומטרות תשתית בלבנון. המלחמה נמשכה  81 ימים, מהם
3 3 ימים של לחימה אקטיבית (12 ביולי עד 14  באוגוסט) ועוד 48 ימים של הפסקת אש עד ליציאת כל כוחות צה"ל מלבנון,למעט חלקו הצפוני של הכפר ע'ג'ר (14 באוגוסט – 1 באוקטובר).
במלחמה זו בא לידי ביטוי מלא המושג "מלחמה במציאות תקשורתית" המטרה הראשית של המלחמה שניהלו צה"ל והחיזבאללה הייתה להשפיע על התודעה של היריב. אמצעי התקשורת קיבלו משקל יתר בהשוואה למלחמות העבר בניהול שדה הקרב והייתה להם השפעה על האזרחים בעורף, על הלוחמים ועל מקבלי ההחלטות ברמה הפוליטית והצבאית כאחד. למנהיג החיזבאללה, חסן נאסראללה, הייתה פינה כמעט קבועה על המרקע. כל פניה שלו קיבלה סטאטוס של אירוע מדיה בכל שלושת הערוצים המתחרים. כל שאר הידיעות נדחקו לשוליים ופרשנים מיוחדים לענייני תוכן ושפת גוף הוזמנו לאולפן על מנת לאבחן את מצבו של המנהיג, שנתפס כמשליך על מצבו של הארגון. הצגת מנהיגי טרור בתקשורת הינה מצב חדש שבו הם זוכים לחשיפה תקשורתית משופרת: הם מצהירים הצהרות, מעניקים ראיונות, נושאים ונותנים עם ממשלות ובמקביל, עיתונאים ופרשנים מתחקים אחר עקבותיהם, מעריכים את תכונותיהם ומנסים להבין את נבכי נפשם ( ליבס וקמפף, 2006 , ע' 23 ). בעבודה זו, אבקש לבחון את אופי הסיקור לו זכה חסן נסראללה, נציג ארגון החיזבאללה ,במהלך מלחמת לבנון השנייה מצד התקשורת הישראלית. הטענה שתיבחן היא כי התקשורת הישראלית העניקה במה נרחבת מדי להצהרות ולהופעות של נסראללה, תוך העדר ניסיון לקעקוע מידת אמינותו בנאומיו הפומביים.