תקציר מחקרים רבים מצביעים על קיומה של סטיגמה חברתית ותגובות חברתיות מתייגות כלפי בעלי הפרעות נפשיות חמורות בעלות מאפיינים פיזיים התנהגותיים חריגים ובולטים, אך לא נמצאו הפניות למחקרים דומים בקרב הסובלים מהפרעות הנחשבות חמורות פחות ואינן כוללות מאפיינים חיצוניים חריגים אלו. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את קיומן של סטיגמות ותיוג עצמי בקרב הסובלים מהפרעות אלו ולבדוק את דרכי התמודדותם עם תגובות אלה וכיצד הקהילה הוירטואלית מסייעת להם בכך. מחקר זה דן אם כן בנושא הסטיגמה על אנשים בעלי חרדה חברתית. שאלת המחקר דנה במידה בה סבורים אנשים הסובלים מחרדה חברתית שהם מתויגים, במידה בה הם חווים תיוג זה בפועל, וכתוצאה מכך במידה בה הם מפגינים תיוג עצמי ובדרכי התמודדותם. העבודה התמקדה ב- 4 מושגים עיקריים: סטיגמה נחווית- הסנקציות שמטילה החברה על האדם בעל הסטיגמה. סטיגמה נתפסת – אמונתו של הפרט שהסובבים אותו מתייגים אותו. תיוג עצמי- נוצר כתוצאה ממסרים שליליים שמתקבלים בחברה ועלול להיגרם כתוצאה מהסטיגמה הנחווית, הנתפסת או שניהם יחד (Green 1995) וקהילה וירטואלית- קבוצת האנשים היוצרת מארג קשרים אשר נפגשים באופן וירטואלי באתרי אינטרנט,צ'אטים ופורומים. המחקר התמקד בנחקרים הסובלים מחרדה חברתית שהם משתתפים קבועים של פורום "תפוז". משתתפי המחקר היו 15 במספר, בגילאים
1 9-27 כאשר מתוכם 7 גברים ו-8 נשים. שיטת המחקר הייתה איכותנית, וכלי המחקר היה שיחות עומק. שיטת הניתוח בה נעשה שימוש במחקר זה הינה שיטת ההשוואה המתמדת. הממצאים הראו כי אנשים הסובלים מחרדה חברתית אכן סבלו מסטיגמה נחווית, וכך גם מסטיגמה נתפסת ומתיוג עצמי. רוב הסובלים מחרדה חברתית נטו להתמודד עמה בעזרת טקטיקת הסתרה, מכך הוסק כי הסטיגמה היא בעיקר תוצאה של מאפייני ההפרעה וביטוייה ולא של עצם הידיעה על ההפרעה עצמה, שכן לרוב הסביבה כלל לא הייתה מודעת לקיומה. מחקרים קודמים חקרו סטיגמה חברתית ותיוג בקרב הסובלים מהפרעות נפשיות חמורות בעלות מאפיינים פיזיים והתנהגותיים חריגים. תרומת המחקר הנוכחי היא בחקירת הסטיגמה החברתית והתיוג העצמי בקרב הסובלים מחרדה חברתית, הפרעה הנחשבת חמורה פחות אשר לא כוללת מאפיינים פיזיים התנהגותיים חריגים, ובהבנה כי הסטיגמות כלפי אנשים אלה ובפרט כלפי אנשים הסובלים מחרדה חברתית, אינן נובעות בהכרח מהידיעה על ההפרעה עצמה, אלא ממאפייניה. "