קיטש אם היינו צריכים לשפוט יצירות אומנות בצורה דמוקרטית, זאת על-פי כמות האנשים שאהבו יצירת אומנות כזו-או-אחרת, הקיטש היה מביס את כולן (קולקה, 1996).
אין אחדות-דעים בין החוקרים לגבי השורש האטימולוגי של המילה "קיטש". יש סבורים כי המקור הוא במילה האנגלית 'סקטש' (Sketch), אולם אחרים נוטים לגזור אותה מן הפועל הגרמני Verkitschen (לעשות דבר זול). (קולקה, 1996).
"קיטש", לעיתים קרובות מתפרש כ "אשפה" (Trash), ומכאן ההנחה כי המילה נגזרה מהמילה הגרמנית kitschen, שפירושה  "לאסוף אשפה מהרחוב". (גיז, 1954).
עם-זאת, רווחת ההסכמה כי "קיטש", במרחבי התרבות בת-זמננו, קיבל משמעויות קונוטטיביות שליליות. מבלי להתייחס למקור המילה, במונח "קיטש" נעשה שימוש, לראשונה, בז'רגון המקצועי של סוחרי האומנות במינכן, גרמניה, בשנים 1860-70. משמעותו של המונח, דאז, "ציוד אומנות זול".
(קלינסו, 1987).
בשנות השמונים, החלו לעלות באומנות הפוסט-מודרניסטית תכנים שהוקיעה האידיאולוגיה המודרניסטית כ"קיטש" ו"טעם": הקולנוע ההוליוודי, ספרות זולה נוסח הרומן הרומנטי, אופרות סבון טלוויזיוניות ופרסומות מן התקשורת. כולם הוטמעו ליצירה החדשה, המבטאת את טעמיה ורצונותיה של החברה המערבית בסוף המאה העשרים, שלה העניקו המבקרים מגוון של כינויים, כגון: החברה הפוסט-תעשייתית, החברה הצרכנית, חברת המידע או חברת התקשורת.
(הדס, 2002).