מונוגרף- אומנות עכשיות במאה ה-20 השד הנשי וההיתיחסות אליו. השוואה בין 3 אומנים: אריאלה שביד, מטושקה ובועז טל והתיחסותם לגוף האישה לאחר כריתת שד

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2009
מספר מילים 2833
מספר מקורות 9

תקציר העבודה

1   החוג לעיצוב פנים שם הקורס: מונוגרף- אומנות עכשיוות שם המרצה: עירום בפוסט מודרניזם השד הנשי מגישה:
תאריך הגשת העבודה:                                                        
2   תוכן העניינים
  פרק                                                                                                             ע"מ עירום בפוסט מודרניזם- השד הנשי                                                           3
             מטושקה                                                                                           4
             אריאלה שביד                                                                                   6
             בועז טל                                                                                              8
לסיכום                                                                                                           10 נספחים- צילומים                                                                                         11        ביבליוגרפיה                                                                                                   14                   
3   עירום בפוסט מודרניזם- השד הנשי ביצירות אמנות רבות לאורך ההיסטוריה הוצגו השדיים הנשיים בעירום ובאופן בולט. הפירוש הסמבולי שניתן לשד היה קשור בדרך כלל למשמעות של פוריות והזנה, הן רוחנית והן פיזית, ובמובן רחב יותר – של חיים. ארתמיס מאפסוס היא דוגמא ידועה לאלת פוריות מהעת העתיקה. ריבוי השדיים שלה מסמל את כוח ההזנה והפוריות הנשית, והיא יכולה לייצג את "אימא אדמה" או את הטבע עצמו. השד כמקור חיים והזנה של ילדים מופיע במיתוסים ובתיאורים ויזואליים קדומים, כמו למשל ההנקה של הרה את הרקלס התינוק, שלא רק הצילה את חייו אלא אף העניקה לו חיי אלמוות.
סרטן השד, כריתה: אלו המילים הקשות, הדיאגנוזה המבהילה והתהליך הניתוחי. נשים לא מעטות חוו לרוע מזלן את האפיזודה הזו בחייהן ועברו כתוצאה ממנה את טקס המעבר המכאיב- פיזית ואמוציונאלית גם יחד- המשנה מן השורש את הקיום עצמו.
ספרים ומאמרים רבים הוקדשו לנושא סרטן השד אך רובם עוסקים בפן מאוד מסוים של מחלה זו והוא ההתמודדות הנפשית והאישית של האישה עמה.
מרבית המידע שניתן למצוא בנושא נמצא בתחום הפסיכולוגיה ועוסק בשאלת ה"איך" ולא בשאלת ה"למה".
"למי שייכים שדיה של האישה? האם הם שייכים לאישה או לגבר המלטפים אותם? ליונק הניזון מהם? לרופא הקובע מתי יש לבדוק אותם או להרחיקם? למנתח הפלסטי? לתעשיית הבגדים או לעולם הפרסום?" כריתת השד, פעולה חירורגית הנעשית מחשש לתאים סרטנים בשד האישה. הוא נושא מאוד כאוב בקרב נשים (בעיקר) ובקרב הגברים שלצידן, לכן כל תמונה של נשים ללא שד נראה כאילו משהו חסר בהן, הן לא שלמות, לא נשיות.
הצלקת הגדולה שנשארת לאחר הכריתה שמעידה על  הכאב שהגוף סבל ממנו, ואו על איזושהי טראומה שהיה עליו לעבור ולהתגבר.
קיים קשר הדוק בין ההמשגה והתפיסה החברתית של הגוף הנשי בכלל ושל השדיים בפרט לבין חווית המחלה שהאישה עוברת בעקבות סרטן השד. ייחודו של סוג סרטן זה לעומת סוגי סרטן אחרים בא לידי ביטוי במשמעות הייחודית המוענקת לו ע"י החברה.
מטרת העבודה מעבר להתעמקות באותה משמעות ולהוכחת הקשר בינה לבין החוויה האישית, היא להבהיר כי מדובר בתופעה מדהימה שנשים וגברים כאחד אינם מודעים לה.