ייצוג הזיכון הקולקטיבי של השואה בספרי ניצולים "חורבן ומרד"

תקציר העבודה

המפגש של הישוב היהודי בארץ ישראל עם ניצולי השואה לאחר המלחמה לווה, החל מראשיתו, בתחושת ריחוק ואי הבנה. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה ולפני הכרזת העצמאות, התרכזה כל תשומת הלב הציבורית במאבק להקמת המדינה. המאבק להעפלה של שארית הפליטה נתפס כחלק מהמאבק הכללי. חווית השואה לא הופנמה ולא נעשתה חלק מן הזהות הקולקטיבית של הנוער הארץ-ישראלי. הנושא היחיד שהיה קשור אל השואה, שאיתו יכלו צעירי הארץ להזדהות, היה המרד בגטאות והלחימה ביערות. ראשוני הדוברים, ולמעשה הדוברים הכמעט יחידים של שארית הפליטה, בארץ בשנים הראשונות שלאחר השואה היו אנשים, אשר השתייכו לקבוצת הלוחמים בגטו ולא לניצולי המחנות. מנהיגי המחתרות הלוחמות שהגיעו לארץ התקבלו בחיבוק חם ובנכונות להקשיב לדבריהם בקרב  הנהגת הישוב וראשי תנועות ההתיישבות, ובקרב בני הנוער והמבוגרים בקיבוצים בפרט, ובישוב בכלל.
העבודה הנוכחית עוסקת ברמה הכללית בדפוסי הזיכרון של ניצולי השואה שעלו לארץ ישראל וכתבו ספרי זיכרונות על השואה, ומטרתה לבחון את ההשפעה של המפגש עם החברה הישראלית בתיאורם הרטרוספקטיבי של הניצולים את אירועי השואה, ואת קורותיהם במהלכם. כלומר, האם הניצולים ניסו, לא בהכרח במודע, לעצב את סיפור עברם כך שיעזור להם להתקבל אל החברה החדשה ולהתאים את עצמם אליה; או דווקא להשפיע עליה ולעצב בתודעתה את זיכרון השואה. הניסיון להשפיע ולעצב את הזיכרון הקולקטיבי של השואה ביישוב הארץ-ישראלי, שנחשב באותה תקופה כקולות "האחרים" בתוך קבוצת הניצולים, מיוחס לקבוצת הניצולים מקרב המחתרות הלוחמות והפרטיזנים. ניסיון זה מהווה את הרציונאל של החקירה הנוכחית.
העבודה הנוכחית מתמקדת בספר "חורבן ומרד" של חיים לזר, שהיה איש מחתרת בית"ר בגטו וילנה ולאחר מכן פרטיזן, אשר נכתב בשנת 1950, והיא בוחנת את השאלה: כיצד עיצב הספר "חורבן ומרד" את הזיכרון הקולקטיבי של השואה ביישוב היהודי בארץ ישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת?. תוכן עניינים
מבוא –…עמ'
3 פרק א': רקע
תיאורטי .עמ'
4 -6
פרק ב':
ניתוח –.עמ' 7-10 סיכום ומסקנות -.עמ'
1 1-12
ביבליוגרפיה ..עמ'
1 3