הקדמה    נושא הדימוי העצמי הוא נושא נפוץ באמנות.
ראשית העיסוק בדימוי העצמי ניכר כבר בתחילת התפתחותה של האמנות הישראלית, אותה נהוג לציין בהקמת המוסד בצלאל בירושלים ב-1906. בצלאל נוסד בשם "בית המדרש למלאכות אמנות- בצלאל", במטרה ליצור אמנות שימושית, על רקע תפיסות לאומיות שהחלו לתת את ביטוי משלהי המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 .
האמנים ביצירותיהם הציגו דיוקנאות אישיים המבטאים מחאות אישיות, השראות של אמן מוערץ או דמות משפיעה, דיוקנאות של אישים חשובים כהצהרת הזדהות וכו'.  הדיוקן העצמי משקף את האמן כפי שהוא רואה את עצמו או כפי שרצה להיראות בעיני הזולת.   והם הציגו זאת בדרכם הייחודית, בדרך הציורית. בציורי דיוקן נעזר האמן בדרך כלל במראה כאשר האמן הוא גם הדוגמן וגם המבצע .
האמנות והאמנים הישראלים הושפעו מאמנות ותרבות מחו"ל לכל אורך המאה ה-20, הם מביאים איתם את השפעותיהם בחזרתם  לארץ ובארץ מתקיימות קבוצות של זרמים מחו"ל.
שנות ה-20 ו -30  אלו השנים בה ההשפעה מאוד ניכרת ועיקרה היה מאסכולת פריז, ומהבאוהאוס ובצלאל החדש. השפעות אלו התבטאו ביצירות רבות של האמנים, מהצגת האמן בדמותו של אמן מחו"ל, הצגת אטריבוטים מזרמים מחו"ל וכן ציורים דומים.