בעבודה זו אעסוק בתופעת האלימות הפוליטית בישראל תוך שימת דגש על הטרור היהודי שהופגן ע"י המחתרות היהודיות שהוקמו לאורך שנות קיומה של המדינה. על מנת להבין את העבודה לעומקה יש להבין מספר מושגים עיקריים שיובאו לידי ביטוי במהלך העבודה:
אלימות פוליטית – אלימות פוליטית מקיפה מרחב של התנהגויות פוליטיות הנמצאות בטווח שבין אלימות מילולית לפעולת טרור.
בין הקצוות הללו קיימות התנהגויות נוספות כגון הפגנות ומחאות, עימות פיזי עם כוחות ביטחון, פגיעה ברכוש, גרימת נזקים גופניים, פציעה קשה, הריגה ורצח פוליטי. טרור הוא ההתנהגות הפוליטית הקיצונית ביותר (שפרינצק, 1995).
טרור – המונח טרור מבוסס על המילה הלטינית Terror, שמשמעותה המילולית היא אימה או אימים. השימוש במונח זה לתיאור תופעות קיצוניות של אלימות פוליטית שכיח מאוד, אך אין לו הגדרה ברורה ומוסכמת, אלא הגדרות רבות ומגוונות (Odasuo & Kenoye, 1991). בישראל, בפקודה למניעת הטרור, מספר 33, שנת 1948 – התש"ח, קיימות הגדרות ל"ארגון טרוריסטי" ול"חבר בארגון טרוריסטי" בלבד. ע"פ הפקודה:
"ארגון טרוריסטי" – קבוצת אנשים המשתמשים במעשי אלימות או באיומים לכדי ביצוע אותם מעשים, העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו.
"חבר בארגון טרוריסטי" – אדם הנמנה עם ארגון טרוריסטי והמשתף פעולה תוך פרסום דברי תעמולה, אסיפת כספים וכולי – וזאת במטרה להביא לטובת הארגון (שפרינצק, 1995).
              מטרת העבודה היא להראות כי קיימים קווי דמיון בין ההתארגנות המחתרתית של ימי טרום המדינה לבין פעילות הטרור היהודית של ימינו.
תחילה אערוך סקירה היסטורית של המחתרות היהודיות החל מתקופת טרום המדינה ועד לימינו. הסקירה תחולק לארבע תקופות עיקריות: טרום המדינה,  שנותיה הראשונות של המדינה, שנות השבעים והשמונים ושנות האלפיים. לאחר מכן, בפרק השני,  אדון בסוגיית היות הטרור היהודי – כלי להשגת יעדים פוליטיים וזאת תוך התמקדות בשלושה היבטים עיקריים: ההיבט האידיאולוגי, מטרות הטרור היהודי ואסטרטגיית הטרור. בפרק השלישי ארחיב על סוגיית אידיאולוגיית הטרור היהודי תוך התמקדות בשני מצבים פוליטיים בהתהוותה של מדינה: גוף לאומי שעדיין אינו מדינה לעומת מדינה ריבונית וכובשת. בנוסף לכך, אעמוד על מספר פעולות טרור אותן ביצעו אותן מחתרות.