תקציר בעבודה זו, מוצגת בעיה קיומית אישית שלה, אין פתרון פשוט, מיידי ומובן מאליו. נבחנת חשיבות הבעיה, הצורך בפתרון והקושי המשתקף בבעיה זו וכמו כן, ניתנים מספר תשובות המבטאות את מגוון האפשרויות הקיים בהתייחסות לפתרונה. לאחר מכן, הבעיה נבחנת באמצעות שתי תיאוריות אקזיסטנציאליסטיות, נערכת המשגה שלה לפי הגישה של הפילוסופיים האקזיסטנציאליסטים, ז'אן פול סארטר ומרטין היידיגר וכמו כן, נערכת השוואה ביניהם לבחירת התיאוריה המתאימה למתן התשובה. תוכן עניינים
הקדמה. 1
הצגת בעיה קיומית אישית. 1
המשגה על פי היידיגר וסארטר. 2
סיכום. 5
ביבליוגרפיה מספר מילים: 1986
אם הייתי מתייחס לבעיה קיומית זו מנקודת מבטו של הפילוסוף מרטין היידיגר,  הייתי אומר שאני הוא זה הבורא את עולמי, זה הנותן לו משמעות ולכן, בעיה זו משקפת את עצמי (להב ופוך, 1992). טבעי האמיתי הוא זה הנחשף, מתעצב ומוגדר על ידי מעשי ולא רק שאני מוגדר על ידי מעשי, אלא שאני כבר מה שאני עושה. האופן בו אני מציג את בעייתי, משקף כיצד אני ממחיש את עצמי בעולם (Lieberman, & Havens, 2002). הוא היה אומר, שהתמצית אותה אני מציג היא הקיום ושפעולותיי, הינם הניסיון להשיג שלמות והן ביטוי לאי שלמותי. לפיו, אי שלמות האדם מתבטאת בטבעו שהוא תמיד מחוץ לעצמו, תמיד שם (להב ופוך, 1992). הוא היה מתאר זאת במונח היות-שם, שהוא מבטא את התפתחותי הבלתי נמנעת עם כל שישנו ושאני בלתי נפרד ממנו (Cohn, 1997). הוא האמצעי בו קיומי חושף עצמו ומאפשר לעולם להתגלות (Boeree, 2006).
מבחינתו, ברגע שהגדרתי את אפשרויותיי, ביטלתי את אין סוף האפשרויות הגלומות בדבר. ברגע שחדלתי לתפוס את העולם שמסביבי כעולם של אפשרויות, ברגע שהגדרתי את בעייתי, הפסקתי להיות אפשרות חיה שמתהווה ומשתנה  (להב ופוך,
1 992). הוא היה אומר שאיני אוטנטי, שאיני יכול להיות בעל יכולת לעשות החלטות בהירות שהן בהתאמה עם ערכיי, שהן מזוהות כמתגמלות וששווה להתחייב בשבילן (Van Deurzen-Smith, 2002).