פרק 1: פתח דבר 3
פרק 2: המסגרת הנורמטיבית. 6
2 .1. החוק למניעת הסתננות: 6
2 .2. חוק האזרחות: 8
2 .3 ס' 6 לתקנות שעת חירום (להלן:
"התקש"ח"): 9
2 .4. חוק בשארה: 10
2 .4.1. ההסדר החדש: 10
2 .4.2  הביקורת על החוק: 11
2 .4.3 הפרדת רשויות: 13
2 .4.4 חופש הביטוי: 15
2 .4.5 עמדות התומכות בחוק: 17
2 .5 חוקי היסוד: 18
2 .6. בחינה חוקתית של "חוק בשארה": 19
2 .6.1 בחינת "חוק בשארה" על רקע "פסקת ההגבלה": 20 פרק 3: החסינות המהותית של חברי הכנסת. 24
פרק 4: ביטול אזרחות. 28
4 .1 המסגרת הנורמטיבית ופס"ד "שורת הדין": 28
4 .2 העמדות לגבי ביטול האזרחות: 29
4 .3 הצעות החוק למניעת התמודדות על חברות בכנסת: 30
4 .4 הצעת החוק בעניין ביטול האזרחות בגין מעשה של הפרת אמונים: 31
4 .4.1 הצעת החוק: 32
4 .4.2 דברי ההסבר להצעת החוק: 33
פרק 5: היסטוריית נסיעות חברי הכנסת למדינות אויב 35
5.1 היסטוריית הנסיעות: 35
5.2 הגישות באשר לנסיעות חברי כנסת למדינות אויב: 39
5.2.1 נגד: 40 5.2.2 בעד: 41
פרק 6:הפרת אמונים למדינת ישראל 43
6 .1 ביטול אזרחות בגין הפרת אמונים: 43
6 .2 הצהרת האמונים של חברי הכנסת: 45
6 .2.1 הצהרת האמונים והפרשנות לה: 45
6 .2.2 הצעות החוק לעניין הצהרת האמונים: 46
פרק 7:ההתנגשות בין חופש התנועה לשיקולים ביטחוניים. 48
7.1 מבוא: 48
7.2 פסקי הדין באשר ליציאת אזרחים למדינות ידידותיות: 48
7.3 פסקי הדין באשר ליציאתם של אזרחים למדינות אויב: 52
7.4 מעורבות ח"כ ביציאת אזרחים למדינת אויב: 58
פרק 8:מטרת הנסיעות למדינות האויב 61
8 .1 נסיעת ח"כ למדינת אויב, באישור, לצורך קידום תהליכי שלום: 61
8 .2 נסיעת ח"כ למדינת אויב, שלא באישור, לצורך קידום תהליכי שלום: 62
8 .3 נסיעת ח"כ למדינת אויב, באישור, במטרה לתמוך במאבק מזוין של מדינת אויב: 65
8 .4 נסיעת ח"כ למדינת אויב, שלא באישור, במטרה לתמוך במאבק מזוין של מדינת אויב: 66
8 .5 נסיעת ח"כ למדינת אויב, באישור או שלא באישור, במטרה לקדם את אינטרס מפלגתו, להלוויות מחבלים, להלוויות של ראשי מדינות ולכל מטרה אחרת שלא מהווה תמיכה מובהקת בארגון טרור או מדינת אויב: 67
פרק 9: פס"ד "שורת הדין" 69
9.1 טענות הצדדים לעתירה: 69
9.2 החלטותיו של בית המשפט: 70 פרק 10: משפט משווה. 74
1 0.1 הסדרי ביטול אזרחות במבט השוואתי: 74
1 0.2 ארה"ב: 77
1 0.2.1 החוקה האמריקאית וחופש התנועה: 77
1 0.2.2 חקיקה באשר להגבלות על חופש התנועה: 78
1 0.2.3 הגבלות על יציאה מגבולות המדינה בפסיקת בתי המשפט בארה"ב: 79
1 0.2.4 שלילת דרכון לחברי פרלמנט: 81
1 0.3 מדינות ערב: 83
1 0.3.1 סוריה: 84
1 0.4 ברית המועצות לשעבר: 86
1 0.5 המשפט הבינלאומי: 86
1 0.5.1 האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות: 87
1 0.5.2 החלטת העצרת הכללית של האו"ם בדבר זכויות מיעוטים ילידים (להלן:"ההצהרה"): 89
פרק 11: סוף דבר 91
פרק 12: ביבליוגרפיה. 93
פרק
1 : פתח דבר מטרתה של עבודה זו היא לסקור, לדון ולנתח את ההיבטים החוקתיים, הציבוריים והפליליים של נסיעותיהם של חברי כנסת ישראל, מישראל למדינות המוגדרות בחוק כ- "מדינות אויב" (להלן:"הנסיעות").
כמו סוגיות משפטיות אחרות, גם סוגיה זו מורכבת מהמסגרת המשפטית אליה היא שייכת, קרי: החקיקה הרלוונטית והפסיקה הרלוונטית של בתי המשפט בישראל.
במסגרת העבודה נדרשנו לשאלה, האם ההסדר הנורמטיבי הקיים כיום והמסדיר את עניין הנסיעות הינו ראוי ויעיל, זאת בעיקר לאור המציאות המיוחדת והסביבה הגיאוגרפית הייחודית בה מתקיימת מדינת ישראל. נסיעותיהם של חברי הכנסת למדינות אויב אינן רבות ומטבע הדברים, הפסיקה בעניין זה דלה ולרוב אינה נוגעת ישירות בעבירה המתהווה מעצם היציאה של ח"כ למדינת אויב.
נראה כי הטעם המרכזי לכך שנסיעותיהם של חברי הכנסת אל מדינות אויב אינן רבות, הינו העובדה כי כיום נסיעה אל מדינת אויב, בין אם על- ידי אזרח, חבר כנסת או נבחר ציבור אחר, איננה חוקית, אם לא ניתן לה אישורו של שר הפנים, ועונש כבד עשוי להיות מוטל בגינה.
טעם נוסף למיעוט הנסיעות מלבד אי חוקיותן, אנו מוצאים בכך שחלק גדול מהציבור ומחברי הכנסת רואה בנסיעות סכנה לביטחונם האישי של הנוסעים, סכנה לביטחון המדינה, ובאופן כללי מאמין כי הנסיעות אינן ראויות.
כפי שהמציאות מלמדת, מלבד מספר מצומצם של חברי כנסת מהסיעות הערביות השונות, לא נסעו חברי כנסת אחרים למדינות אויב ללא אישור. יחד עם זאת, אנשי ציבור שונים נסעו במרוצת השנים למדינות אויב, לרוב בחשאי, במטרה לקדם תהליכי שלום (ראה הסכמי השלום עם מצרים וירדן).
כמו כן, יש להדגיש כי אזרחים רבים ממוצא ערבי נסעו ועדיין נוסעים למדינות אויב, באישור ושלא באישור, מטעמים דתיים ולמטרות של ביקורי קרובים ואיחוד משפחות.
זאת ועוד, לרוב, לנסיעות האסורות מצטרפות עבירות נוספות מספר החוקים הישראלי, עבירות שחומרתן גדולה מעצם הנסיעה למדינת האויב. לדוגמא, בחלק מהנסיעות התבטאו חברי כנסת בחריפות נגד מדיניותה של ממשלת ישראל ואף כנגד צה"ל וחייליו. בנסיעות אחרות, עודדו חברי כנסת ארגוני טרור ומדינות אויב להילחם כנגד ישראל וצה"ל. נראה כי לאור חומרת העבירות הללו, עצם נסיעתם של חברי הכנסת למדינות אויב "נבלעת" בתוכן וכך חומרתן קטנה לעומתן. לכן, הפסיקה רוויה במקרים בהם הועמדו לדין חברי כנסת בגין התבטאויות ומעשים שעשו בעוד הם מבקרים במדינות אויב, ואילו מעטים הם המקרים בהם הועמדו חברי כנסת לדין בגין עצם העבירה של "נסיעה למדינת אויב".
עם זאת, קיימים בנמצא מספר רב של פסקי דין העוסקים בנסיעותיהם של אזרחים למדינות אויב- פסקי דין בעלי משמעות אנלוגית חשובה לענייננו.
כמו כן, בנמצא פסקי דין אשר במרכזם עומדת עבירת סיוע של חבר כנסת לנסיעה לא חוקית של אזרחים למדינות אויב ואף בארגון נסיעות שכאלו.
כיום חלה התעוררות מסוימת במערכת המשפטית והחקיקתית וכן מודעות מוגברת לסכנה הטמונה ביציאת חברי כנסת למדינות אויב, זאת לאור פרשת "בשארה-מלחמת לבנון 2". חבר הכנסת לשעבר, עזמי בשארה (להלן:"ח"כ בשארה"), הינו שחקן מרכזי בהתפתחותה של הפסיקה והחקיקה הדנה ביציאת חבר כנסת למדינות אויב וזאת לאור יציאותיו הרבות והשתתפותו במפגשי החיזבאללה.
כידוע, לאחרונה עזב ח"כ בשארה את מדינת ישראל, וכתבי אישום הוגשו כנגדו באשמת ריגול כנגד המדינה.
עקב כך, בחודשים האחרונים הונחו על שולחן הכנסת הצעות חוק רבות אשר מטרתן היא למנוע יציאת חברי כנסת למדינות אויב וכמו כן הוגשה עתירה בבג"צ כנגד מספר חברי כנסת שיצאו למדינות אויב, בה נטען כי יש לשלול את אזרחותם של חברי הכנסת בגין הנסיעה הלא חוקית.
כמו כן, לאחרונה ניתנה הכרעת בית המשפט באשר לעתירה זו, כאשר קביעותיו של בית המשפט בפס"ד, על דעות הרוב והמיעוט שבו, חשובות עד מאוד לענייננו. כיום, כפי שיופרט בהמשך, החוק למניעת הסתננות (להלן:"חוק ההסתננות") אוסר על אזרח ישראלי לצאת למספר מדינות המוגדרות "מדינות אויב", אולם אינו דן במפורש ביציאתם של חברי כנסת למדינות אויב, זאת כפי שחוקים אחרים אינם דנים במפורש בביצוע עבירות פליליות אחרות על- ידי חברי כנסת. חברי כנסת ישראל הינם בראש ובראשונה אזרחי המדינה, וזאת קודם להיותם חברי כנסת ועל כן עליהם לציית לחוק הישראלי כפי שכל אחד מאזרחי ותושבי מדינת ישראל מציית לו. יחד עם זאת, החוק מבדיל ומסייג את חברי הכנסת משאר האדם במספר מובנים, בין היתר- חוק החסינות מקנה לחברי הכנסת חסינות מפני העמדה לדין, זאת על מנת שיוכלו לבצע עבודתם ביעילות וללא כל חשש.
היות וההיסטוריה מלמדת כי מספר יציאות למדינות אויב היו הכרחיות על מנת לחתור לביצוע הסכמי שלום, נדרשים אנו לשאלה האם ראוי לאסור על חברי כנסת לצאת למדינות אויב. יש שיטענו כי אין יציאה אחת למדינת אויב כדין יציאה אחרת ויש שיאמרו כי דינם של כל היציאות אחד הוא- עליהם להיאסר כולן או שמא עליהן להיות כולן מותרות.
מלבד המסגרת הנורמטיבית ועמדת ביהמ"ש בעניין הנסיעות, עבודתנו תביא את שלל הדעות הנשמעות מכל קצוות הקשת הפוליטית בעד וכנגד יציאת חברי כנסת למדינות אויב. זאת ועוד, נבחן את ההסדר הקיים על פיו שר הפנים רשאי לאסור או לאשר נסיעות שכאלו שכן סוגיה זו קשורה לדיון בהפרדת רשויות. כמו כן, נבחן את עמדת היועץ המשפטי לממשלה (להלן:"היועמ"ש") בעניין הנסיעות, את היסטוריית נסיעות חברי הכנסת למדינות אויב ואת ההתפתחויות האחרונות בסוגיה מורכבת זו, בפסיקה ובחקיקה.
בנוסף, נדון בזכות לחופש התנועה כפי שהיא עולה מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן:"חו"י:
כאו"ח") ובהיקפה ככל שהיא מהווה זכות של חבר כנסת מתוקף תפקידו. זאת ועוד, חשיבות רבה נוספת תינתן לחופש הביטוי ככל שהוא חל על מעשים ובכלל זה גם "יציאה" למדינת אויב.
לא זו אף זו, עבודתנו איננה פוסחת על בחינת מכלול זכויותיו וחובותיו של חבר כנסת וכיצד הן משפיעות על הסוגיה שבנדון. כמו כן, נסקור את הסנקציות המוטלות על חברי כנסת היוצאים ללא אישור למדינות אויב, וכן את הסנקציות אשר לא מוטלות אולם קיימות הצעות להטילן.
לא זו אף זו, ננתח בהרחבה את פס"ד שניתן ע"י בג"צ בנוגע לעתירת ארגון "שורת הדין" וקובע כי אין לשלול באופן אוטומטי את אזרחותם של ח"כ שיצאו למדינת אויב ואת דעת המיעוט החשובה של השופט רובינשטיין המובעת בו.
לבסוף, נבדוק האם ההסדר הנורמטיבי הקיים כיום בישראל באשר לנסיעות, דומה להסדרים במדינות אחרות, וכן האם ההתייחסות הציבורית לסוגיה דומה לזו שבישראל.