תוכן עניינים: מבוא –1

1 . תקשורת המונים ומלחמת לבנון השנייה -2-7

1 .1   הגדרות כלליות –2-4
2 .1   אפיון הכיסוי התקשורתי במלחמה –4-6

2 . התנהלות התקשורת הישראלית במלחמה 7-16
         1.2 התנהלות כללית בכלי המדיה השונים בישראל –7-8
         2.2 שקיפות צה"ל כנגד אטימות חיזבאללה 8-11
         3.2 ניתוח עומק של האירועים על ידי התקשורת –11-16

3 . השוואה לעופרת יצוקה 17-19

4 .
סיכום –20-22
5. רשימת מקורות 23-24
תקציר העבודה:
לשם כתיבת עבודה זו התבצעו ראיונות עם אנשי תקשורת מוכרים ומוערכים משתי ערוצים מסחריים עיקריים בישראל.
המערכה שהתרגשה בדרומה של לבנון בקיץ 2006 בין צה"ל וחיזבאללה וקיבלה לימים את השם "מלחמת לבנון השנייה" נשטפה בעת ולאחר סיומה בגל של ביקורת ציבורית אדיר בנוגע לתפקודם של מכלול הגורמים אשר לקחו בה חלק. אנשי התקשורת אשר ליוו את המלחמה לכל אורכה והוסיפו לפרשה ולנתחה גם כשתמה, נתפסו כאחת מן הצלעות המרכזיות שהובילו לכשלים שונים במלחמה ונשפטו במשפט ציבורי חמור.
בעבודה זו, אבקש להגדיר מהי תקשורת המונים, מהם תפקידיה וכיצד אלו משתנים בעיתות של סכסוכים צבאיים. כמו כן אעמוד על הפער העמוק הקיים בין תפקידם של אנשי וכלי התקשורת במסגרת מדינה דמוקרטית לעומת תפקידם והתנהלותם תחת ארגון טוטאליטרי. פער זה, נתפס כנדבך חשוב ב"כישלון" של מסע ההסברה הישראלי לעומת "הצלחתו" של זה מטעם חיזבאללה. לאחר מכן אאפיין הן את הנסיבות המיוחדות אשר אפפו את המלחמה מבחינת תפקוד הגורמים המדיניים והצבאיים והן את הכיסוי התקשורתי בה תוך התמקדות בהתנהלותם של שלושת ערוצי הטלוויזיה הראשיים שהקדישו שידוריהם לתכני המלחמה: ערוץ 1, 2 ו-10 וכן בשלושת העיתונים העיקריים:
"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ". מבוא: המערכה שהתרגשה בדרומה של לבנון בקיץ 2006 בין צה"ל וחיזבאללה וקיבלה לימים את השם "מלחמת לבנון השנייה" נשטפה בעת ולאחר סיומה בגל של ביקורת ציבורית אדיר בנוגע לתפקודם של מכלול הגורמים אשר לקחו בה חלק. אנשי התקשורת אשר ליוו את המלחמה לכל אורכה והוסיפו לפרשה ולנתחה גם כשתמה, נתפסו כאחת מן הצלעות המרכזיות שהובילו לכשלים שונים במלחמה ונשפטו במשפט ציבורי חמור.
בעבודה זו, אבקש להגדיר מהי תקשורת המונים, מהם תפקידיה וכיצד אלו משתנים בעיתות של סכסוכים צבאיים. כמו כן אעמוד על הפער העמוק הקיים בין תפקידם של אנשי וכלי התקשורת במסגרת מדינה דמוקרטית לעומת תפקידם והתנהלותם תחת ארגון טוטאליטרי. פער זה, נתפס כנדבך חשוב ב"כישלון" של מסע ההסברה הישראלי לעומת "הצלחתו" של זה מטעם חיזבאללה. לאחר מכן אאפיין הן את הנסיבות המיוחדות אשר אפפו את המלחמה מבחינת תפקוד הגורמים המדיניים והצבאיים והן את הכיסוי התקשורתי בה תוך התמקדות בהתנהלותם של שלושת ערוצי הטלוויזיה הראשיים שהקדישו שידוריהם לתכני המלחמה: ערוץ 1, 2 ו-10 וכן בשלושת העיתונים העיקריים:
"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ". מתוך אפיונים אלו, אבודד את המחדלים בהם הואשמו אנשי התקשורת כגון היותה של התקשורת הומוגנית ומגוייסת ולוקה באי- ביקורתיות כלפי המלחמה והתנהלותה וכן בסיקור פזיז, צהוב וחסר אחריות מצדם. כמו כן, היות ועברו כארבע שנים מאז תום המלחמה וישראל נקלעה לעימותים צבאיים נוספים, אנסה לענות על השאלה: האם היה בסיס מוצק להנחות המאשימות וכן,  האם הופקו לקחים בסוגיות הנדונות והאם ייושמו במבצע "עופרת יצוקה"? נושא זה של תפקוד אמצעי המדיה בזמנים של מלחמה בכלל ושל תפקודה של התקשורת הישראלית בעת עימותים מזוינים בפרט נחקר לעייפה. סוגיה זו, בעת מלחמת לבנון השנייה, אשר היוותה מפנה בעובי הסיקור המוקדש למלחמה בישראל (הסיבות והמשמעויות של עובדה זו יקבלו התייחסות בגוף העבודה), קיבלה משנה תוקף וזכתה להתייחסות מצד פובליציסטים רבים, מי מהם מתוך הגילדה העיתונאית ומי מהם החיצוניים לה. בעבודה זו, אם כן, אסתמך על מחקריהם של אלו. בין היתר אתייחס לדו"ח וינוגרד הממשלתי, לדו"ח "קשב" שהופק על ידי עמותה ציבורית וכן למחקרים מקיפים וכללים יותר בנושא.