מבוא
המושג 'תחושת מסוגלות עצמית של המורה' צמח מתוך תיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית (Bandura, 1986), וזכה להתעניינות מרובה בהקשר לתחום המקצועי בכלל ולתחום ההוראה בפרט. תחושת המסוגלות של המורה היא זו שתבחין בין מורה החש כי הוא יכול לממש את הפוטנציאל שלו, ולהתמודד ביעילות עם אתגרי המקצוע, לבין מורה החש בעל יכולת נמוכה, ועקב כך מתפקד ברמה פחותה מזו שהוא מסוגל לה. סקירת הספרות במאמר זה מציגה את המחקרים שנעשו בסוגיית המסוגלות של מורים. הסקירה משקפת, באופן שבו היא מאורגנת, מודל תלת רכיבי שמצאו פרידמן וקס (2000) במחקרם, בהישען על הצעתו של צ'רניס ((Cherniss, 1993. לפי מודל זה, תחושת המסוגלות האישית של המורה מורכבת משלושה תחומים: תחום המשימה, תחום היחסים ותחום הארגון. מודל זה מהווה חידוש לעומת הגדרות המסוגלוּת הקיימות בספרות, שהגדירו את תחושת המסוגלות של המורה כמורכבת מתחום המשימה בלבד. סקירת הספרות, המציגה את ממצאי המחקר בכל תחום בנפרד, מנסה להתמודד עם בעיה הקיימת כיום לגבי המושג. בנדורה טען, כי יש לבחון את המסוגלות בכל תחום תפקוד בנפרד, מכיון שהמסוגלות היא תלויית נסיבות, ואילו במחקרים רבים משתמשים בהגדרות שונות וכוללות של המושג, ללא ציון התחום המסוים שאליו מתכוונים. ההבנה כי תפקודו של המורה מורכב לפחות משלושה תחומים שונים (משימה, יחסים וארגון) מאפשרת לארגן את הממצאים המחקריים סביב מבנה מגובש. היכולת לחלק את המחקרים הרבים הקיימים בספרות לשלושת התחומים מהווה תמיכה נוספת במודל התלת רכיבי שמצאו פרידמן וקס (שם).
כמו כן, ריכוז המחקרים בכל אחד מהתחומים בנפרד מאפשרת, בצורה טובה יותר, לבחון דַמיוּת ושוני בין הממצאים. סקירת הספרות אורגנה בהתאם לשלושת התחומים הנ"ל, כשבתוך כל תחום קובצו המחקרים המוצגים לפי קטגוריות משותפות. כמו כן מסכם המאמר, על סמך הסקירה, מה הם הגורמים הקשורים לתחושת המסוגלות של המורה, ומהו הפרופיל של מורה בעל תחושת מסוגלות גבוהה.