עבודת מחקר זו משלבת באופן עשיר, מפורט ומקיף שני תחומי ידע חשובים ומשמעותיים בעולם מדעי הנפש והם הנוירו פסיכולוגיה והפסיכואנליזה. הקשר בין שני התחומים הנו קשר חשוב ובעל השפעה על כל תחום בפרקטיקה הקלינית והמחקרית העכשווית והעתידית של הטיפול הפסיכולוגי הנפשי.
מחקרים נוירופסיכולוגיים בתחום הטיפול מספקים ממצאים מרתקים העשויים לסייע בניצול הפוטנציאל הקליני שיש לנוירופסיכולוגיה להציע למטפלים באשר הם.
המחקר סוקר על פי כ-70 עמודים  ובעזרת איורים מפורטים את הממצאים הידועים באנטומיה ובפיזיולוגיה של המוח ומקנה הבנה נוירופסיכולוגית בסיסית להערכת הממצאים החשובים של תחום המחקר הנוירו-פסיכואנליטי, המקשר בין שני התחומים הנוירופסיכולוגיה והפסיכואנליזה. נוירופסיכולוגיה ופסיכואנליזה: נוירו-פסיכואנליזה.
נוירופסיכולוגיה.
תחום המחקר הנוירופסיכולוגי הינו תחום ייחודי בפסיכולוגיה העוסק בקשר שבין מוח לתפקוד (עצמון 2003). זהו תחום ידע העוסק בניסיון להבין כיצד מבנה המוח ותיפקודו קשורים לתהליכים פסיכולוגיים ספציפיים, והוא בעל היבטים מחקריים, קליניים ויישומיים (סולמס וטרנבול, 2005). למעשה, כמעט כל תחומי התיפקוד הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והרגשיים מושפעים מהתהליכים ומהמבנים שבמוח האנושי (בנטין, 2003). נוירופסיכולוגיה ומשמעותה בעולם הטיפול.
בשנת 370 לפנה"ס כותב היפוקראטס: "על בני האדם לדעת כי המוח הוא הוא המקור הבלעדי לשמחה, לעונג, לצחוק ולפעילות גופנית, וכן לצער, ליגון, לדכדוך ולנהי. וכך באופן מיוחד במינו אנו רוכשים חכמה ודעת, רואים, שומעים ויודעים מה נתעב ומה ראוי, מה רע ומה טוב, מה מתוק ומה דוחה…וזהו גם האיבר המטריף ומערפל את דעתנו, ושבגינו אנו נתקפים פחד ואימה… את כל אלה עלינו לשאת כשהמוח אינו בריא" (Nails, Debra & Agora, 1995, p.121) .
המוח אינו אלא איבר מאיברי הגוף, כמו הקיבה, הכבד או הריאות. זוהי רקמה עשוית תאים. אמנם לתאים אלו תכונות מיוחדות, אך אין בהם כל דבר קסם (בנטין,
2 003). תאי עצב הם מסוג דומה פחות או יותר לתאים אחרים בגוף והם מפעילים מנגנונים מטבוליים ואחרים דומים (בונשטיין, 2005). אף על פי כן, למוח יש תכונה מיוחדת ומסתורית המבדילה אותו מכל שאר האיברים. המוח הוא מקום משכנה של התודעה או הנפש ובאופן כלשהו הוא מייצר את החוויה של היותנו בעולם ברגע זה (סולמס וטרנבול, 2005). הניסיון להבין כיצד קורה הדבר, כיצד הופך חומר לרוח הוא השאלה של גוף ונפש הידועה גם בשם הבעיה הפסיכו-פיסית  .(Damasio, 1999)שאלת גוף ונפש היא סוגיה פילוסופית שימיה כימי יוון העתיקה, אם לא מאז ימות עולם (סולמס וטרנבול, 2005).
מסוף המאה ה19 נעשה ניסיון מדעי מקיף לפתור בעיה עתיקת יומין זו, ניסיון זה שמעורבים בו ביולוגים, פסיכולוגים ואפילו פילוסופים הוא התחום האינטרדיסציפלינרי הנקרא – נוירופסיכולוגיה (עצמון, 2003).  כאשר טכנולוגיות חדשות מאפשרות לחוקרים לערוך סריקות מוחיות ופעולות עצביות בגוף, אנחנו לומדים יותר ויותר על הקשר שבין המוח לנפש (Kaplan, 2000) . נוירופסיכולוגיה, כתחום המקשר בין המוח לנפש, משפיעה במהירות על המחקר הפרקטיקה של גישות רבות בפסיכותרפיה (Malchiodi, 2003). דמאסיו (Damasio, 1999) ורמחנדרה  (2004 , Ramachandra), תיארו את התופעות הנוירולוגיות הקשורות לפסיכולוגיה של זיכרון ותפישה ואת השפעתן על המוח והנפש. סיגל (Segal,
1 999) ושור (Schore, 1994) הרחיבו את ההבנה על האופן שבו המוח ורגשות משולבים ומשפיעים הדדית זה על זה, על החשיבות של היקשרות מוקדמת על פונקציות נוירולוגיות במהלך כל החיים ועל השפעתה של טראומה נפשית על הזיכרון. ממצאים אלו מתחום הנוירופסיכולוגיה הינם בעלי השפעה נרחבת על הדרך שבה פסיכותרפיה מעוצבת ומוגשת (Malchiodi, 1999). סולמס וטרנבול (2005) מרחיקים אף יותר בתיאורם את השפעת תחום הנוירופסיכולוגיה על הפסיכותרפיה וטוענים כי "הנוירופסיכולוגיה, מכוח המעמד האובייקטיבי של ממצאיה, מעבר להשפעתה על גישות מקובלות בפסיכותרפיה, עשויה אף לספק מערך שימושי של נקודות עיגון שמהן ניתן לבדוק ולהעריך מחדש את אותן תפישות מקובלות בפסיכולוגיה ובפסיכותרפיה" (עמ' 44).
מושגי יסוד בנוירופסיכולוגיה.
–