המתריע בארגוניםציבוריים, כיצד מתייחסים אליו, מה משמעותו בארגון, הקונפליקטים שנוצרים בעקבות התרעה

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2009
מספר מילים 8135
מספר מקורות 52

תקציר העבודה

הגדרת התופעה התרעה (Whistleblowing)  ההבטים האתיים של פעולות ארגוניות ועסקיות מעוררות בשנים האחרונות עניין גובר והולך הן במישור האקדמי והן במישור הציבורי. בנוסף לכך מופיעים דווחים רבים באמצעי התקשורת על עובדים שגילו שחיתות בארגונם ופרסמו אותה. שני גורמים אלה תרמו לכך שתופעת ההתרעה זכתה לתשומת לב  מדעית וציבורית (1987 , Near &Miceli ) . תופעת ההתרעה (whistleblowing) מתייחסת לפרסום בעיה או שחיתות כל  עוד שהיא  קיימת בארגון. האדם המפרסם זאת נקרא מתריע ( whistleblower). המושג שחיתות מתייחס לפעילות הנתפסת בחברה כלא חוקית או כנוגדת את תקנות הארגון והנעשית ע"י יחיד או קבוצת אנשים לאורך זמן.  Near &Miceli   ((1985 מגדירות התרעה כתהליך הכולל ארבעה אלמנטים:
1.       האדם המבצע את הפעולה: המפרסם ,  אדם זה חייב להיות חבר הארגון נגדו נעשתה ההתרעה  ( גם אם עזב את הארגון לפני נקיטת פעולת הפרסום) ואין לו הכוח והסמכות לשנות בעצמו את המצב ללא התרעה.
)  Weinsetin
1 979) הגדיר את המתריע כאדם העובד בארגון ומאיים על המבנה הבירוקראטי   שלו, משום שבפרסומו את המעשים הלא חוקיים המתרחשים הוא מערער על הלגיטימציה של   פעולות שונות הנעשות בארגון, ומזעזע את המבנה הסמכותי שלו.

2 .         הפעולה עצמה: כלומר עצם הפרסום עצמו.Weber  (1973) יצא מנקודת הנחה שפעולות ההנהלה בארגון הן לגיטימיות, ולכן ההנהלה יכולה לחייב בהן את חברי הארגון.
הבסיס לכך שבמבנה ארגוני כזה אכן יפעלו העובדים, יקבלו ויכירו בלגיטימציה הזאת. כאשר העובד תופס פעילות ארגונית מסוימת כלא לגיטימית נוצר תנאי הכרחי לתופעת ההתרעה.
במצב זה אין העובד מוכן שיחייבו אותו לעסוק בפעילות זו,  או שמפריעה לו העובדה שהוא חבר בארגון שחלק מפעולותיו אינן לגיטימיות.
Walters (1975) טוען כי פרט שאינו שלם עם מדיניות הארגון על רקע מצפוני, חייב שלא לעזוב את מקום עבודתו אלא להישאר בו ולהוות כוח פנימי לשינוי.

3 .         מקבל התלונה: הגוף אליו פונים. תמיד יהיה זה אדם הנמצא ברמה מקצועית אחת לפחות מעל הממונה הישיר. ההתרעה יכולה להיות הן פנימית – דווח לממונים בארגון עצמו, והן חיצוניות- דווח לגופים מחוץ לארגון בדרך כלל באמצעי התקשורת.
   Graham (1986) הציע מודל המתאר את הפעולות שאדם יכול לנקוט נגד ארגון, במודל זה ההתרעה מתוארת על רצף המתחיל במודעות העובד למעשה העוולה, ממשיך דרך דיווח בדרכים המקובלות (ממונה ישיר), ודרך עקיפתן במקרה הצורך על- ידי דיווח לדרגים בכירים יותר, ומסתיים בהתרעה לגופים חוץ ארגוניים-