מבוא
אירועים טראומטיים יוצאים מגדר הרגיל, לא משום שהם קורים לעיתים נדירות, אלא מפני שהם משתקים את ההסתגלות האנושית הרגילה לחיים. האירועים הטראומטיים כרוכים לרוב באיום על החיים או על השלמות הגופנית, או במפגש קרוב עם אלימות ומוות. אירועים אלו מעמתים את האדם עם מצבים קיצוניים של חוסר ישע ואימה (הרמן, 1992). מחקרים אפידמיולוגים מראים כי  רוב האנשים יחשפו לאירוע טראומטי במהלך חייהם (Ozer et al, 2003). החיים בישראל רוויים באירועים בעלי פוטנציאל טראומטי: תאונות דרכים, מלחמות, פיגועי טרור, פשעים, שרפות ורעות אחרות.
כמו כן, כולנו נאלץ להתמודד עם אובדן יקירינו בשלב מסוים במהלך החיים. במחקר שנערך בקרב 983
סטודנטים בישראל,  67% מהמשתתפים דיווחו על חשיפה לאירוע טראומטי אחד לפחות (Amir & Sol,
1 999).   בתגובה לגורם לחץ, אנשים חווים רגשות, חושבים מחשבות ומתנהגים בהתאם לחומרת ומשך הלחץ. ברוב המקרים, כאשר גורם הלחץ ייפסק התגובה אליו תפחת, אך במקרים מסויימים היא תמשך זמן רב. לאחר אירוע טראומטי קיים מגוון של סימפטומים הנחשבים נורמאליים, אך אם ההחלמה לא מתרחשת תוך פרק זמן סביר או אם הסימפטומים מתגברים לאורך זמן, התגובה חורגת מן הטווח הנורמלי. Pesick  (2001) מסכמת בספרה את ההפרעות הפסיכופתולוגיות הנפוצות לאחר אירועים טראומתיים: הפרעת הסתגלות, אבל פתולוגי, הפרעת לחץ פוסט טראומטית, הפרעת לחץ אקוטית, בעיות הסתגלות ותפקוד לקוי ומחלות פיזיות הקשורות ללחץ.  אירועים טראומטיים ממושכים או חוזרים, כמו שבי או התעללות מינית בילדות, עלולים לגרום להפרעות קשות אף יותר. Herman  (1992) מגדירה את דפוס הסימפטומים המגוון המתעורר בתגובה לאירועים קשים ומתמשכים מעין אלו כהפרעת לחץ פוסט טראומטית מורכבת.
בשל שכיחותם הרבה של אירועים טראומטיים וההפרעות השונות המתפתחות כתוצאה מהם, מעניין לדעת מהם הגורמים המחסנים מפני ההשלכות השליליות על הבריאות הנפשית והפיזית לאחר הטראומה. אנשים מתמודדים עם אירוע בעל פוטניציאל טראומטי באופנים שונים. ישנם אנשים שיתקשו להתאושש ממצוקה שחוו, לעומת אחרים שיסבלו בעוצמה פחותה יותר. אנשים מסוימים יחלימו מהר למראית עין, אך יחוו בעיות או קשיים בהמשך חייהם. מנגד, אנשים רבים יתמודדו עם האירוע בצורה טובה, ללא בעיות משמעותיות. Bonanno חקר קבוצה זו של אנשים וגילה כי המחקר המעיט בהערכתו ושגה בפרשנותו את המושג חוסן (resilience). חוקרים נהגו לראות את החוסן כפתולוגי או כתופעה נדירה הקיימת רק אצל יחידים בריאים במיוחד. Bonanno (2004), אשר סקר מחקרים על אובדן, אלימות ואירועים מאיימים על החיים, מצא כי אנשים רבים לא יחוו את הסימפטומים הצפויים, אלא יתפקדו באופן בריא. המחקר מדגיש כי החוסן נפוץ מכפי ששוער עד כה, ומציג אופנים שונים של חוסן.  חשוב להבחין בין המונח החלמה למונח חוסן.
החלמה היא תהליך בו התפקוד הנורמלי שנפגע (ייתכן גם באופן פסיכופתולוגי), בדרך כלל למספר חודשים, חוזר בהדרגה לרמתו לפני האירוע. תהליך זה יכול להיות מהיר או איטי (עד מספר שנים).  חוסן, לעומת זאת, משקף את היכולת לשמור על שווי משקל, יציבות ועל רמת תפקוד פיזית ופסיכולוגית בריאה לאחר האירוע הטראומטי (Bonanno, 2004). החוסן הוא יותר מהעדרה של פסיכופתולוגיה.
מחקר על התמודדות עם אובדן הראה כי, אנשים בעלי חוסן עלולים לחוות בעיות בתפקוד הנורמלי, אך לרוב הם מראים תפקוד בריא לאורך זמן, כמו גם היכולת ליצור חוויות ורגשות חיוביים (Bonanno, Papa, & O’Neill, 2001).   בעבודה זו נדון  בהשפעתם של ארבעה גורמי חוסן על התמודדות עם אירועים טראומטיים: ויסות קוגניטיבי, גמישות, סגנון התקשרות, ואמונה בעולם צודק.
נסקור את הספרות המקצועית על גורמי חוסן אלו.