עבודה זו מתבססת על ספר המדינה (פוליטאה), אשר נכתב על ידי אפלטון במאה הרביעית    לפני-הספירה. אפלטון מנסה להציג לקורא את "הסדר הנכון", לדעתו, לפיו צריכה להתקיים מדינה, זאת באמצעות תיאור דיאלוג מורכב ועמוק, בין סוקראטס מחד, ובכיריה של יוון מאידך. את ספרו פותח אפלטון בדיון מורכב ומעמיק על מושג הצדק, אשר מתוכו הוא פונה לשאלות נוספות, כגון: מהי המדינה האידיאלית ומהו סדר החיים בה? מהו החינוך הנכון? מהם סוגי המשטרים הקיימים ומתוכם מהו המשטר האידיאלי? וכו'. בסופו של דבר, מציג אפלטון את מסקנותיו בדבר מתאר המדינה האידיאלית, סוג השלטון בה, מאפייני תושביה ומי הם אלו שצריכים לעמוד בראשה.
בספרו מציג אפלטון מספר משלים ומיתוסים. בעבודה זו אציג שלושה מאותם משלים ומיתוסים, ובעזרת ניתוחם אראה את נכונות טענתה של צילי, בדבר שימושו של אפלטון במשלים ובמיתוסים כתחליף לטיעון לוגי.
בתחילה אציג ואנתח את "משל הקברניט", ואעמוד על היותו משל הבא כחיזוק לדיון השיטתי של אפלטון ולא במקומו, זאת על מנת ליצור נקודת משען להוכחת טענתי. לאחר מכן, אציג את "מיתוס הטבעת" ואת "משל השמש", שבאמצעות ניתוחם, אראה כי הם שונים מהותית מ"משל הקברניט" ובכך אוכיח כי אכן, צדקה צילי באומרה, "שאפלטון משתמש במשלים או במיתוסים בכל פעם שאין לו טיעון לוגי" ומכאן, "שהיומרה להציג פילוסופיה מדינית המושתת על עיון תבוני, מופרכת"…