שאלות הסבירו את יחסו הכפול של האדון אל ה"דבריות"="חפציות".
לכאורה, האובייקט "סולק" (עבר השגבה, Aufhebung) כבר בחלק הראשון של הספר ("על התודעה") וכעת עסקינן רק בתודעה עצמית. נסו להסביר כיצד קם האובייקט לתחייה מחדש (בדמות "הישות", ה"דבריות"). [לא קל. הרשו לעצמכם להיעזר בספרי עזר וגם בשכל ואפילו בדמיון שלכם].
"התודעה הבלתי-מהותית היא, על כן, האובייקט המהווה את האמת של הוודאות העצמית של האדון. אבל ברור שאובייקט זה אינו מתאים עם מושגו". ענו בקצרה: מדוע אין אובייקט זה מתאים עם מושגו?
"האדון" מתייחס אל ה"דבריות" בשני מובנים. האחד הוא ל"דבר" בתור שכזה, קרי מושא התאווה; והשני הוא לתודעה, שהדבריות היא המהותית לה. "האדון" מתקיים כ"תודעה ההווה בשביל עצמה" רק כאשר היא מתווכת עם עצמה באמצעות תודעה אחרת ("העבד") אשר ממהותה להתרכב עם ה"דבריות". בכך נוצר תהליך בו "העבד" הוא זה המתקשר עם המציאות, דהיינו, ישירות עם הדברים עצמם, ו"האדון" קולט אותם דרכו. מכאן שבשביל "האדון", "העבד" משמש…
ללא מקורות