האומנות הקלאסית וכיצד השפיעה על התפתחות המחול במאה העשרים ועל יצירת המחול "אפולו" של באלאנשין תאריך הגשה: .01.200830 תוכן עניינים
מבוא –3
האומנות הקלאסית -4-7
המיתולוגיה היוונית -7-9
האל אפולו …10 קלסיציזם במחול -…11-12
התפתחות המחול במאה העשרים .13-14
באלאנשין ומקורות השראתו -…14
1 7
סטרוינסקי ומקורות השראתו –
18-20 ניתוח יצירת המחול "אפולו" -..21-23
המוזיקה ביצירת המחול "אפולו" 24
סכום –.
5 ביבליוגראפיה 26
מבוא
עבודה זו עוסקת באומנות הקלאסית וכיצד השפיעה, אם בכלל, על התפתחות המחול במאה העשרים ועל היוצרים השונים. בייחוד, אציג כיצד באות לידי ביטוי, השפעותיה והשלכותיה של האומנות הקלאסית והמיתולוגיה היוונית, ביצירה "אפולו". בחלק הראשון של העבודה אציג סקירה מתומצתת על תולדות האומנות הקלאסית והמיתולוגיה היוונית. בהמשך, אציג כיצד באה לידי ביטוי תנועת הקלסיציזם במחול וכן כיצד התפתח המחול במאה העשרים, תוך כדי ציון שני אומנים בולטים בתקופה זו- הכוריאוגראף ג'ורג באלאנשין והמלחין איגור סטרוינסקי. בחלק האחרון של העבודה אנתח את יצירת המחול "אפולו" וכן את המוזיקה של היצירה בקצרה. כמו כן, מצורפת לעבודה קלטת וידיאו של היצירה "אפולו" מתחילת שנות השישים (בערך), בביצועו של גדול הרקדנים במאה העשרים מיכאל ברישניקוב, בתיאטרון המחול האמריקאי.
באלאנשין, ביצירה "אפולו" יצר תנועה לארבעה רקדנים שהונחו בהתאם למוזיקה מיוחדת. התנועה הייתה מעורבת ובנויה בתבנית של בלט קלאסי עם תנועות מודרניות בלתי צפויות. ביצירה זו מופיע הבלט הקלאסי של פטיפה (אחרון הכוריאוגראפים של הבלט הרומנטי והחשוב ביותר מביניהם) בתיאטרון המארינסקי (תיאטרון הבלט הרוסי) בפיתול חדש ותובעני. ניתן לראות ביצירה, את האלגוריה של הבלט כולו- האופן בו שירה, מימיקה וריקוד משתלבים וניתכים ביחד עם המוזיקה ליצירת הקלסיציזם.
התיאור הציורי הוא השראה של רגע חולף בצורה של מחול ניאו קלאסי. קווים, אלגנטיות, ליריות ומשמעת טכנית, הכול מתמזג לגחמה אחת (קלארק וקלמנט, 1978). באלאנשין נהג לומר ש"בלט זה הוא פנטזיה, אין לו שום משמעות במציאות. אנחנו מאומנים לרקוד ולהופיע למען האידיאל של דברים יפים ונפלאים", 'אפולו' מכל מקום הוא לידת היצירתיות, הדמיון ומאבקם של האומנים (קלארק וקלמנט, 1978). אוסיף ואציין, שבאלאנשין עצמו התייחס ליצירה "אפולו" כאל נקודת מפנה בקריירה שלו- זהו הרגע, לטענתו, בו הבין שהיצירתיות וההמצאות שלו מעוגנות במסורת הבלט הקלאסי. כך כתב באלאנשין לסטרוינסקי בספר ה"השער לריקוד": "אני מסתכל על הבלט כנקודת מפנה בחיי. במשמעת שבו, ההבלגה והאיפוק, בהתנסות שלו באחדות הטון והרגש, הפרטיטורה הייתה התגלות.
כאילו נתנה לי את האפשרות בפעם הראשונה להעיז ולא להשתמש בכל הרעיונות שלי אלא להסיר חלק מהם. התחלתי להבין כיצד אני יכול להבהיר ולברור על ידי הגבלה, על ידי הורדה של מה שנראה מספר עצום של אפשרויות- לאפשרות היחידה הבלתי נמנעת" (גינר, 1960). ב"אפולו", החל באלאנשין לנקות את הבלט, לברור מתוך אינסוף האפשרויות את האפשרות היחידה הבלתי נמנעת, המיוחדת לכל קטע. הוא הושפע מסטרוינסקי, שהאמין כי הביטוי האמין ביותר בבלט הוא ריקוד טהור לחלוטין ללא משמעות נוספת.
באלאנשין הבין לראשונה שכמו שתווים במוזיקה בידי המלחין וצבעים באומנות בידי הצייר משתייכים לגישות שונות, כך גם התנועות וסגנונן משתייכות לקבוצות אישיות שונות (סטרוינסקי, 1956).