פרק 1 – מהות החינוך המיוחד תחומי פעולה (טיפול) של החינוך המיוחד: 
1 . חברתי – הסברה ותקשורת (העמקת ההבנה של סוגי החריגים באמצעות מידע מכוון ושיטתי על בעיותיהם וצרכיהם באמצעי התקשורת השונים. חשוב לשינוי דעות קדומות המקשות על שילובם וגם יכולים להגביר מודעות ציבורית לצורך בהקצאת משאבים עבורם), חינוך חברתי (חינוך בלתי פורמאלי המכוון להביא לשילובו של הילד החריג בקהילה תוך למידת דרכים יצירתיות לניצול זמן פנוי, טיפוח כשריו והעשרה. משולבים בפעילויות חברתיות אחה"צ, מועדונים ומרכזים קהילתיים), סעד וחקיקה (מתן שירותים סוציאליים לחריג ומשפחתו).  2. ביצועי – אבחון ומניעה (מניעה ראשונית המיועדת למנוע התפתחות קשיי הסתגלות שונים בעתיד. מניעה ראשונית לוקחת בחשבון גורמי סיכון שניתן לחזות מראש ושמה דגש על הדרכת הורים, חינוך לחיי משפחה, חינוך להתמודדות עם שעות הפנאי ועוד. מניעה משנית המיועדת לאבחון קשיים ומניעת הידרדרותו של הקשיים הקיימים), חינוך (גישה פדגוגית סובייקטיבית הנשענת במידה רבה על ניסיונו האישי של המחנך), הוראה (מבוססת על גישה תפקודית פונקציונאלית הגורסת שיש ללמד את הילד ולהפעילו בתחומים שיביאו לו תועלת בחיי היומיום שלו. משתמשת בשיטות הוראה ייחודיות כגון הוראה טיפולית להבהרת קשיים רגשיים, הוראה מתקנת לליקויי למידה, הוראה משקמת לשיקום כשרי חשיבה פגועים והוראה מסייעת לטיפוח מיומנויות יסוד של קריאה וכתיבה), ייעוץ (הפניית ילדים חריגים למסגרת מתאימה, טיפול אישי בבעיות מיוחדות של הילדים, הכוונת תלמידים בוגרים למקומות עבודה, חינוך מיני, חינוך לחיי משפחה, מעקב אחר התקדמות ושירות ייעוץ קהילתי), שירותים מיוחדים (מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פיסיותרפיסטים- יחודיים לחינוך המיוחד) 3. תכנוני ניהולי – ארגון, פיקוח (מפקחים ארציים ואזוריים), הכשרת מורים והשתלמויות (מסלולים לחינוך מיוחד), תכנון ועיבוד תוכניות לימודים (תוכניות כלליות למספר חריגויות).  אוכלוסיות היעד של החינוך המיוחד – אוכלוסיית היעד היא קבוצת ילדים שאינם מסוגלים, עקב ליקויים וקשייהם, ליהנות ולהפיק תועלת ממשית מן החינוך הניתן לילדים רגילים בני גילם והיא כוללת: פיגור שכלי, הפרעות רגשיות וקשיי הסתגלות, ליקויי למידה, עזובה ועבריינות נוער, מגבלות פיסיות ומוטוריות (מום גופני, אפילפסיה, שיתוק מוחי) וליקויי חושים והפרעות בתקשורת (לקות ראיה שמיעה ודיבור). הילד החריג – המונח "ילדים חריגים" מייצג קבוצות שונות של ילדים, הסובלים מבעיות רפואיות, פסיכולוגיות וחינוכיות. התפתחותו האינטלקטולאית, הפיסית, החברתית והרגשית-נפשית של הילד החריג שונה ממה שמכנים "התפתחות נורמלית" (ילדים שהתפתחותם מעוכבת ביחס לנורמה), ולכן הוא אינו מסוגל להפיק תועלת מתכניות החינוך הרגיל הניתנות לבני גילו. החריגות מהנורמה מתבטאת בארבעה תחומי התפתחות שונים- גופנית, שכלית, רגשית וחברתית. לכל תחום יש השפעה על התנהגותו של הילד. בעיות הטמונות בהגדרתה של אוכלוסיית היעד: יחסיות מושג הנורמה ומורכבות תהליך הערכת ההתפתחות מקשים לקבוע מיהו ילד חריג ומי אינו כזה. התנהגות נורמטיבית היא מושג יחסי והיא תלוית גיל, מצב, סיטואציה, חברה ותרבות. התנהגות שהיא בבחינה סטייה בחברה אחת, יכולה לא להיחשב כסטייה בחברה אחרת. החריגות היא תופעה יחסית גם לגבי החריג עצמו שכן לכל ילד יש תחומי –