הספקנות של מונטיין מישל דה מונטיין (28 בפברואר, 1533
– 13 בספטמבר, 1592) היה מסאי ופילוסוף צרפתי מתקופת הרנסנס (=תחייה, לידה מחדש). דה מונטיין נולד באחוזת מונטיין סמוך לבורדו, לפייר אקיאם (בעל תואר האצילות דה-מונטיין) ולאנטואנט לופז (בתו של סוחר יהודי מומר מן העיר טולוז). פייר אקיאם, ששירת בצבא הצרפתי באיטליה והושפע מתרבות הרנסנס האיטלקית, הטביע במישל את רעיונותיו.
על פי הקטעים, ניתן לראות כי מונטיין מטיל ספק בכמה עניינים מרכזיים. ראשית, מונטיין מטיל ספק בעצמו בפרט ובאדם בכלל. מונטיין טוען  כי אפשר ויש להטיל ספק בכל בחירה, דעה, החלטה ומניע של האדם מפני שאין זה משנה מה מכריע האדם, תמיד ניתן למצוא ראיות ונימוקים אשר יצדיקו את ההכרעה לכל צד שאליו פונים:
"יהיה אשר יהיה הצד שאליו ניטה, מצוא נמצא תמיד כמה וכמה ראיות שלכאורה המסייעות לדעתנו". מונטיין סבור כי כל החלטה או דעה של האדם מבוססת על 'יסודות רעועים' מפני שאינם אבסולוטיים, אלא יחסיים לכל אדם ואדם ומשתנים לפיו.
מונטיין אף מטיל ספק בשכל ובתבונה האנושית, וטוען שהיא כ"חרב פיפיות"- כמטה שקצוות רבים לו, מפני שיכול ליצור אצל האדם קונפליקטים שאינם ניתנים להכרעה (שהדרך היחידה להכריע בהם היא ע"י מזל, מפני שמשקל השיקולים לכל צד זהה).
בנוסף, מונטיין מטיל ספק בחברה וב"הישגיה"; הוא מפקפק באידיאלים האנושיים, התבונה האנושית, התרבות, האומנות, הגינונים, חוקים וכו'…לפי מונטיין, החברה האירופאית אינה חברה אידיאלית ונאורה, אלא חברה מסולפת ומזויפת. התרבות, האומנות והשכל האנושי גבו את מחירם, גרמו לניוון של כל הטהור, הטבעי, התמים והאמיתי ולריחוק מהטבע.
ניתן לראות במונטיין מבקר חריף של תרבות המערב ותרבות ההשכלה מפני שהוא מתאר תרבות זו כתרבות קלוקלת, אשר זנחה את מאפייניה האנושיים הטבעיים; תרבות שגרמה לחברה לאבד את תמימותה, טוהרה, פשטותה, ובעצם את כל האמיתי והיפה שבאדם.