ביה"ס למשפטים סמינריון במשפט חוקתי התערבות בג"צ בהליכים פנימיים של הכנסת             תוכן עניינים
עמוד 5 – 3  …    מבוא.
עמוד 7 – 6  …  ההתפתחות ההיסטורית.  עמוד 9 – 8  …    מאין נובעת סמכות ההתערבות של בג"צ ?
עמוד 13 – 10  …    אבני הדרך.
עמודים 16 – 14  …    התפתחות הפסיקה.
עמוד 19 – 17   …    עיון מחדש בפיקוח השיפוטי על הליכים פרלמנטאריים.
עמוד 
2 0  …    הגורמים שהובילו להתערבות מערכת המשפט.
עמוד 21 …    תגובת הרשות המחוקקת להתערבות בג"צ.
עמוד 23 – 22 …    מבט לעתיד.
עמודים 26- 24   …    אספקלריה השוואתית לדין הזר.
עמוד 27   …    סיכום.
עמוד  29 – 28  …  בבילוגרפיה.
מבוא:
בעשור האחרון קודמו גבולותיה של ההתערבות השיפוטית בהחלטות הכנסת ובהליכיה במידה שהינה חסרת תקדים בשיטת משפט אחרות.
בטרם ניגע באופן ההתערבות שאוזכרה לעיל אבקש לציין בקליפת האגוז את מהות הגופים עצמם:
הכנסת מוגדרת עפ"י ח"י הכנסת כבית הנבחרים של מדינת ישראל, ומכאן שהיא מהווה לכאורה רשות עליונה. הכנסת מסמלת בריבונותה את ריבונות העם והיא מהווה את הזירה הפוליטית המרכזית, כאשר הרכב הכנסת הנקבע בבחירות, מבטא את תפקידה של הכנסת כמייצגת את ההשקפות ואת האינטרסים העיקריים בחברה.
הכנסת מתפקדת כרשות מכוננת, מהווה אחת משלוש הרשויות המחוקקות במדינה , אמונה על חקיקה ראשית  מפקחת ומבקרת את הממשלה.
בג"ץ הוא הערכאה השיפוטית העליונה ויש לו סמכויות מיוחדות שנקבעו בחקיקה, שיטת הממשל הישראלית מעמידה את בג"ץ כשומר על "חוקיות המנהל", כמפקח על הכנסת והממשלה, וכאבן יסוד בעיצוב ערכים דמוקרטים וביצירת זכויות האדם והאזרח והגנה עליהם, בג"ץ אם כן הוא "המעוז האובייקטיבי ביותר שיכול להיות לאזרח בריבו עם השלטון". תפקיד מרכזי של בג"ץ הוא פיקוח על הדמוקרטיה, כולל פיקוח על הרשויות הנבחרות, ע"מ לשמור על הדמוקרטיה בכלל, ועל השיוויון, החירות והפרדת הרשויות בפרט.
כדי לבצע פיקוח מהסוג הזה על העם, בג"ץ צריך לתפקד כמוסד "מורם מעם", מכאן שבג"ץ הוא מחד רשות מפקחת ועליונה ומאידך רשות ממונה ע"י שתי הרשויות האחרות. תפיסת בג"ץ כשומר על עצם קיומה של השיטה הדמוקרטית בישראל בוטאה ע"י השופט אהרון ברק:
"הכנסת אינה מוסמכת לבטל את הדמוקרטיה, היא אינה רשאית לכרות את הענף עליו היא יושבת, נראה לי, שהכרזה שיפוטית, כי חוק המבטל את הדמוקרטיה בישראל בטל ומבוטל, תשקף את הקונצנזוס החברתי של היום". הגישה ההולכת ומתגברת בביהמ"ש העליון היא כי יש להרחיב את סמכות בג"ץ, דווקא בהעדר חוקה, ולאפשר לו לפסול חקיקה העומדת בניגוד לקיומה של הדמוקרטיה בישראל. מגמה זו היא ביטוי הולך וגובר של  אקטיביזם שיפוטי, אקטיביזם שיפוטי הוא מונח שמקורו בספרות המשפטית העוסקת בביהמ"ש העליון של ארה"ב, שם הוגדר אקטיביזם כמעורבות ביהמ"ש בקביעת המדיניות של גופי הממשל השונים. מונח זה מבטא, כאמור, גישה חדשה בבג"ץ, בה מביע ביהמ"ש את עמדתו באופן מודגש יותר ויותר, באשר לערכים שצריכים להתקיים בחברה הישראלית, מכאן, בג"ץ הוא אקטיביסט במובן שהוא ממקם את עצמו באופן נחרץ ביותר בשאלות ערכיות לגבי דמות החברה ועקרונותיה ואולי אף חוקיה.
אחת הדוגמאות לאקטיביזם ניתן למצוא בפיקוח על הליכים פנימיים של הכנסת, הגישה המסורתית לגבי פיקוח על הליכים של הפרלמנט הייתה הגישה האנגלית שלפיה ביהמ"ש לא מתערב בעניינים פנימיים של הפרלמנט.
גישה זו נבעה בעיקר מהגישה של עליונות הפרלמנט או דוקטרינת הריבונות של הכנסת, הכנסת היא ריבון ולכן אין שום גוף שנמצא מעליה או שיכול להערב בעניינים שלה, לא בחקיקה ראשית ולא בהליכים פנימיים.
על פני הדברים, מרכזיותו של בג"ץ בחיינו הציבוריים הולכת וגוברת וחשיבותו לפוליטיקה, לחברה, ולדמוקרטיה בישראל בולטת יותר ויותר. בג"ץ מעורב כיום יותר מאי פעם בעיצוב כללי משחק פוליטיים, בהגדרת יחסים בין רשויות השלטון, ובעיצוב חובות המנהל הציבורי וזכויות האזרח הוא מעצב במידה לא מעטה את "כללי המשחק" בדמוקרטיה בישראל, והחלטותיו עוסקות פעמים רבות במהויות הפוליטיות הרצויות, או החיוניות, לדעת השופטים, לדמוקרטיה בישראל. לפסיקות בג"ץ חשיבות מיוחדת לנוכח העדר חוקה קבועה המבטיחה את ממכלול זכויות הפרט ומעגנת אותן במסמך על, בעל עליונות נורמטיבית.
תפקודו של בג"ץ, בלשונו של כבוד נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אהרון ברק (להלן""ברק"): "מקדם את משפט המדינה, מפתח אותו ומעצב את דמות החברה … החברה הישראלית הינה חברה דמוקרטית לא רק בזכות חוקיה אלא גם בזכות הלכותיו של ביהמ"ש העליון". התערבות בג"צ בעבודת הכנסת איננה חייבת להיות רק בנושא של תוקפו של חוק, ישנם מקרים אחרים שעשויה להיות פניה לבג"צ להתערב בעבודת הכנסת כגון: ח"כ שאיננו מרוצה מהחלטת הכנסת להסיר את חסינותו, מפלגה שאיננה מרוצה מהחלטה פרוצדוראלית מסוימת של יו"ר הכנסת.
עקרון ריבונות הכנסת ועקרון הפרדת הרשויות גרמו לכך שעד לשנות ה- 80 לא היו כמעט פניות לביהמ"ש העליון למען יתערב בעבודת הכנסת. מאז שנות ה- 80, זרם העתירות הללו הולך וגובר, עד שכיום עתירות לבג"צ הן חלק בלתי-נפרד, נפוץ ומקובל, מן המשחק הפוליטי, כך שכיום ניתן לומר שההתערבות של בג"צ בהליכים של בית המחוקקים הינו דבר שבשגרה.
דוגמא לכך ניתן לראות באחרונה בעת מלחמת לבנון השנייה בה ביהמ"ש נתן הוראה לועדת הביקורת של הכנסת לא לדון בנושא מסוים הקשור במלחמה,  דבר זה לא ניתן יהיה לראות במדינות אחרות. אם כך נשאלת השאלה איך התהפכה לה הגישה המסורתית לפיה הכנסת הינה ריבון ואין שום גוף שנמצא מעליה, למצב כיום שבג"צ מתערב אף בהליכיה הפנימיים.
ואמנם, יש היגיון בגישה האומרת שהכנסת צריכה לנהל את ענייניה בעצמה, ובלא התערבות של הרשות השופטת. ביהמ"ש העליון אינו אמור להיות "הגננת" של הכנסת, יש גם בעיות אחרות בכך שביהמ"ש העליון מתערב בהליכי הכנסת: הכנסת היא גוף שנבחר בידי הציבור, וביהמ"ש העליון אינו נבחר בידי הציבור, כך שיש בכך צרימה מסוימת.
חלק ניכר מהמחלוקות המתעוררות בכנסת שהן לכאורה משפטיות הן בעלות משמעות פוליטית מיידית, והכרעה בהן עלולה "לצבוע" את ביהמ"ש העליון באור פוליטי מסויים ולפגוע באמון הציבור בו. על בסיס ההיגיון הזה באנגליה אין שום התערבות כמעט בעבודת הפרלמנט, וגם בישראל הציע היועץ המשפטי לממשלה בשנת 1971
לחוקק חוק שלפיו אין לבג"צ סמכות להתערב בהליכים הפנים פרלמנטאריים, אבל הצעה זו נדחתה.
מאידך גיסא, העשורים האחרונים התאפיינו בכנסות מפולגות, ובתחושה קבועה של המיעוט כי הרוב מנצל את כוחו ושליטתו כדי לנהל את ענייני הכנסת בדרך לא שוויונית, בדרך שתקדם את ענייניו שלו. למשל, בעקבות ישיבת כנסת סוערת במיוחד, מוחלט להרחיק 20 ח"כים מהאופוזיציה שלטענת הקואליציה "התפרעו" בישיבה הקודמת, אבל בפועל, מטרת ההרחקה היא שהקואליציה תוכל להעביר בתקופת ההרחקה מספר הצעות חוק.
האם לא צריך איזשהו בלם, מישהו שיוודא שבמקרה איום כזה לא יישלל כוחה של האופוזיציה להתנגד למדיניות באמצעות תרגילים איומים כאלה? והאם יש איזה שהוא בלם טוב יותר מאשר ביהמ"ש העליון? כמו כן יש לשאול איך משפיע ה"אקטיביזם השיפוטי" הנ"ל על מערכת היחסים כנסת – בג"ץ? והאם בסמכות בג"צ להתערב בהליכים הפנימיים בכנסת?