הצעה למחקר בעבודת הסמינר: הניאוראיליזם והשפעותיו בעולם חלקו השני של הקורס התמקד בהשפעותיו של זרם הניאוריאליזם על הקולנוע העולמי לאורך השנים ואני ארצה לעסוק בתחום זה. אמנם, הזרם עצמו, במתכונתו המקורית כלומר, שרד לא יותר מכמה שנים ספורות, ולמעשה לא נותר ממנו אלא שמו לאחר פחות מעשור של פעילות, אבל הסרטים והבמאים שעמדו בראשו הובילו את הזרם להיות מקור השפעה לסוגים כה רבים של קולנוע בשנים הבאות, ולמקור השראה במדינות בהן הנושאים של פוליטיקה-כלכלה-חברה בערו וניצתו גם בעזרתה של אמנות הקולנוע.             במהלך הקורס דיברנו על הגל החדש הצרפתי, הצ'כי ואף הוזכרו גם שמות אחרים כגון הקולנוע הברזילאי החדש ועוד. ברצוני להתמקד בזרם האחרון שעליו לניאוריאליזם הייתה השפעה אדירה: תנועת הדוגמה הדנית-סקנדינבית, ובראשה הבמאי הידוע לארס פון טרייר.             הנקודות השונות שבהן ארצה לגעת ולחקור לעומק בסמינר הינן רבות ומסועפות. חלקן תלויות אחת בשנייה, חלקן עומדות כעצמאיות.
הנה כמה מהן: –          מה הותיר הניאוריאליזם לקולנוע העולמי? מה נשאר ממנו בתנועת הדוגמה? מה הם אימצו ולמה דווקא מאפיינים כאלה ולא אחרים? –          כיצד מפורש הניאוריאליזם ע"י היוצרים בדוגמה? האם הפן הפוליטי, המחאה החברתית והכלכלית והעיסוק בשכבות החלשות עדיין עומד במרכז? וכיצד הם באים לידי ביטוי ממשי בסרטי הדוגמה? –          אילו אמצעי מבע ניאוריאליסטיים שרדו בסרטי הדוגמה? האם ישנם כאלה שסימניהם דהו מרוב גלגולים כאלה או אחרים, שאינם ניתנים לזיהוי יותר? –          באיזה אופן בא לידי ביטוי היבט המסע בסרטי הדוגמה, לפי המסורת הניאוריאליסטית? בסרטים כמו "החגיגה" או "רוקדת בחשיכה" השאלה היא בוהקת במיוחד ומתקשרת ישירות לבחירות בנרטיב עצמו ובטיפול בו, כלומר אותם אמצעי ניאוריאליזם שדובר בהם כה רבות, כגון שימוש בשחקנים לא מקצועיים, אימפרוביזציה על הסט ואווריריות וחופשיות יתרה בתקופת הצילומים? –          התפתחות והקצנה של אמצעי מבע ותסריט ניאוריאליסטיים בתנועת הדוגמה: מה היו אומרים היוצרים המקוריים בראותם את סרטי הדוגמה השונים? כשמזכירים את תנועת הדוגמה זוהי חובה להזכיר מיד את הנציג המובהק והמוצלח ביותר שלה ושל עקרונותיה (וגם שבירת עקרונותיה, בעליל), הבמאי לארס פון טרייר. ברצוני להתייחס ליצירותיו של טרייר בהשוואה ליצירות ניאוריליסטיות ולהתחיל ולבחון את הנקודות המפורטות למעלה. מחשבה ראשונית הובילה אותי בעיקר לסרטו של טרייר, "רוקדת בחשיכה", בו ניתן להבחין בסיפור ניאוריליסטי על מהגרת (זרה למקומיים ולמקום, רפרנס לסרטי תחילת שנות ה-50 של רוסליני עם אינגריד ברגמן) ענייה, שמקריבה עצמה (ומאור עיניה, ליתר דיוק) למען ילדה.             בסרט מטפל טרייר בדמות מהשכבה החלשה, במהגרת וילדה החיים בפשטות בעיירה אמריקאית, ביחסיהם עם שכניהם (הסביבה והחברה) ובתוצאות יחסי האנוש המדרדרים, בעיקר עקב מחשבה שנשלטת בסביבה קפיטליסטית. היבט הרגש סרט זה חשוב ומזכיר את הטיפול בהיבט זה בסרטו של דה סיקה, "גונבי האופניים".             כמובן שישנן עוד נקודות רבות לדון בהם ודברים רבים להעלות, אך זוהי כאמור רק הצעה ראשונית לעבודה.
עדיין אין ברשותי חומר אקדמי על תנועת הדוגמה ואשמח להכוונה בנושא. למטה מצורפים ביביליוגרפיה ופילמוגרפיה ראשוניים. ביביליוגרפיה Bondanella, Peter. “The Masters of Neorealism:
Rossellini, De Sica and Visconti”.                Italian Cinema from Neorealism to the Present. Continuum International                                 Publishing Group 3th. 2001. 31-73.
פילמוגרפיה , Ladri di biciclette. Vittorio De Sica. Italy 1948
    2000 USA. Lars von trier, Dancer In The Dark.  1998
Denmark Sweden.
Thomas Vinterberg. Festen (The Celebration).