סייגים לאחריות הפלילית הגנתה של האישה המוכה במשפט הפלילי תוכן עניינים:

1 .      מבוא                                                                     עמ' 3

2 .      על נשים מוכות ותגובתן המושהית                            עמ' 4-6

3 .      תסמונת האישה המוכה                                           עמ' 7-10
4 .      ביקורת על תסמונת האישה המוכה                           עמ' 11
5.      עדויות מומחים בדבר "תסמונת האישה המוכה" יתרונותיהן וחסרונותיהן                                           עמ'
1 2-13

6 .      סיפורה של כרמלה בוחבוט כדוגמא לבעיית הנשים המוכות ודרך התמודדותה עם המערכת המשפטית                 עמ' 14-20 7.      תנאי סייג הגנה העצמית ותסמונת האישה המוכה       עמ' 21-29

8 .      הפתרונות המוצעים לסוגיית האישה המוכה               עמ' 30-32
9.      ההבחנה בין הגנה עצמית מסוג "excuse" ובין הגנה עצמית מסוג "justificatio"                        עמ' 33-37

1 0.    משפט משווה                                                          עמ'
3 8-42
                                                                                          
1 1.    סיכום                                                                     עמ'
4 3-44

1 2.    ביבליוגרפיה                                                           עמ'
4 5-48
הקדמה:
תופעת הנשים המוכות היא תופעה הקיימת מאז שחר ההיסטוריה. עם זאת, המקלט הראשון בעולם לנשים מוכות הוקם באנגליה בשנת 1971. כיום יש בישראל כ-1
5 נשים שנרצחות על-ידי בני-זוגן כל ארבע שנים. לפי נתונים סטטיסטיים, יש כ-200,000 נשים מוכות בישראל. תופעת האלימות במשפחה מהווה חלק מז'אנר של "פשעים מושתקים". משום שהעבירות מבוצעות בחדרי חדרים, מספר המקרים המדווחים נמוך בהרבה ממספר המקרים הקיימים בפועל.
עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לעובדה, כי מידי יום נשים רבות מגיעות אל בתי-המשפט על מנת להוציא צווי הגנה כנגד בני-זוגן בשל אלימות שמופנית כלפיהן. צווים אלו, למעשה, מגוננים על האישה ומרחיקים את בן-זוגה ממנה למשך תקופה מסוימת. בתקופה זו מחליטה האישה כיצד לפעול לאור מעשי האלימות שהופעלו כנגדה. כך למשל, תוכל האישה לפנות עם ילדיה למקלט לנשים מוכות, בו תוכל להסתתר מבן-זוגה ולשקול את צעדיה העתידיים. ראוי להדגיש, כי צווים אלו ניתנים בלא ידיעת בן-הזוג ולאחר שהאישה נחלצה מהאלימות שהופעלה כלפיה. אולם, קיימים מקרים רבים בהם האישה אינה יכולה לחמוק מהאלימות המופעלת כלפיה, ולפיכך היא נאלצת להתגונן מפני הסכנה המוחשית המופעלת כנגדה.
במקרה כזה עולה השאלה – כיצד יש להתייחס למקרה בו אותה אישה מוכה פוגעת בבן-זוגה המכה, שלא בהתאם לאחד מהסייגים לאחריות הפלילית הקבועים בחוק ? האם יש להענישה במלוא חומרת הדין או שמא לפטור אותה מאחריות ? אחד הסייגים לאחריות הפלילית בו אעשה שימוש בעבודה זו על מנת להמחיש את הבעיות מולן ניצבת האישה המוכה, הינו סייג ההגנה העצמית. תנאיו של סייג זה, כפי שאדון בהם בהמשך, בנויים כמודל "גברי" שאינו תואם את יכולותיה הפסיכולוגיות והפיזיות של האישה ואת מקרי "תסמונת האישה המוכה", המביאים פן חדש בכל הקשור להתגוננותן של הנשים המוכות, ולפיכך תנאיו של סייג זה אינם מתאימים במקרה בו האישה המוכה מתגוננת.
הליקוי נובע מתפישת מהותה של ההגנה העצמית ותנאיה, ולא מחוסר הצדקתה של פעולת האישה.
לאור האמור מתבקשת מאליה השאלה – מה על האישה לעשות בתנאים כאלה ? האם המסגרת המשפטית ערוכה כראוי להתמודד עם המצב הקשה ? הרי ברור שרקמת היחסים בין בני-זוג כה שונה ממצבים אחרים של אלימות, שיציאתה של האישה מהבית או צו להוצאת בן-זוגה ממנו לא ישיגו תמיד את מטרותיהם, והבעל האלים עלול להמשיך לעקוב אחר האישה ולרדוף אותה. על שאלות אלה ושאלות נוספות אנסה להשיב במסגרת עבודתי זו.