תקציר:
לב ליבה של עבודתי סובב סביב השאלה המעניינת (אשר בגינה גם בחרתי בנושא זה) שהינה מה הביא את רומניה ובולגריה להצטרף לאיחוד כמעט כ-20 שנה לאחר שחרורם מהמשטר הקומוניסטי ומדוע צירופן התעכב באופן כה משמעותי ,עיכוב שמנע את צירופן יחד עם שכנותיהן בסבב ההרחבה הגדול של 2004. הנסיבות הפוליטיות, הכלכליות, התרבותיות והמשפטיות הקשות ששררו במדינות אלו כמו גם השפעות דעת הקהל והלחץ הציבורי בקרב תושבי האיחוד שלא לצרפן  ניכרו לכל אורך התהליך-החל משלבי המו"מ המוקדמים והגישושים הראשונים ,דרך השלבים המתקדמים בהצטרפות כולל מעקב אחר יישום כללי ה-EU (המכונים כ-Acquis Communautaire) וכלה במצב כיום, כ-3.5 שנים לאחר מועד ההצטרפות, מה שהציב בפני האיחוד האירופי ומוסדותיו את האתגר המשמעותי והקשה ביותר עד כה בכל הנוגע להרחבתו.
חרף הקשיים הרבים ,ההתקדמות האיטית והפער המדאיג שנוצר בין רומניה לבולגריה כשהראשונה העיבה על הצירוף והעמידה אותו בסכנה ממשית , הצליחו רומניה ובולגריה –שלא בכדי כונו "הילדים החורגים" של האיחוד, ליישם  בהצלחה את הרפורמות הדרושות ולהתאים עצמן לתנאים המחמירים ולנורמות המקובלות  שנקבעו בוועדת האיחוד בקופנהאגן,דנמרק ב-1993 ,ובעיקר בפן הכלכלי,הפוליטי והאדמיניסטרטיבי. יחד עם זאת, הקפיד האיחוד להיות "עם  היד על הדופק" וב-3 השנים הראשונות שלאחר ההצטרפות (עד לא מזמן) נקט במכניזם מוגבר של בקרה ופיקוח בדמותם של 3 ה- Safeguard Clauses (בתחומי הכלכלה, השוק הפנימי וענייני חוק ופנים) שהינם חלק אינטגרלי ובלתי-נפרד מאמנת ההצטרפות (ה-Accession's Treaty) ובאי –הכללתן באזור ה- Schengen Zone"" (אזור נטול ביקורת דרכונים/אשרת כניסה ). עובדה מעניינת היא שדווקא בסמוך למועד ההצטרפות, ובפרט לאחריה, רומניה היתה זו שגברה על בולגריה במידת מוכנותה וביישום הקריטריונים של האיחוד, אך במבט כללי-אין עוררין על כך  שההצטרפות לאיחוד עשתה רק טוב עבור שתיהן בהיותן בעלות כלכלת שוק מתפקדת ומשטר דמוקרטי תקין (יחסית) וזאת לאחר שנים רבות שהיו תחת השלטון הסובייטי ועטו תחת כנפיו של הקומוניזם על כל המשתמע מכך.